תוכן

((שנת תרע"ט)

''מזמור לאסף' – 'קינה לאסף' מיבעי ליה? אלא ששבח להקב"ה שכלה חמתו בעצים ואבנים' וכו'[1].

'חמתו' פירושו כלי שלו, כמו חֵמַת מים, דהנה אור של משיח אין לו כלי בזמן הזה[2], דאם היה לו כלי תיכף היה מתגלה, כמו שכתוב (תהלים צה, ז) 'היום אם בקולו תשמעו'[3], אבל מתגלה לאט לאט, ולבושיה מניה וביה כהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ[4]. דסוד הלבושים[5] בעולם הזה הם מבחינת עץ הדעת טוב ורע, וזה עושה כל המדרגות בזאת הבחינה של טוב ורע בסוד 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע' (דברים ל, טו), שזה סוד הבחירה וענין של שכר ועונש בעולם הזה ובעולם הבא, ועל כל זה יש כלים בעולם הזה, דהיינו, שהגוף משיג האורות אלו בסוד הטוב ומטיב או בסוד טוּבֵיה גָנִיז בְּגַוֵיה[6], שזה נמי בחינת השגה, שמתוך זה מואס ברע 'כיתרון האור מתוך החושך' (ע"פ קהלת ב, יג) וזה 'המכין מצעדי גבר' (מברכות השחר), ואפילו 'הולך ואינו עושה, שכר פסיעות בידו'[7] (אבות ה, ט), שסוף סוף יעשה תשובה מאהבה וזדונות נעשה לו כזכיות (יומא פו, ב), ונמצא שפוסע ומתעלה על ידי זה על סולם דקדושה.

אבל אור של משיח שהוא התכלית האמיתי הנצחי שעליו אמרו (ישעיה סד, ג) 'עין לא ראתה'[8], אין לו שום כלי עדיין בזמן הזה קודם הגמר התיקון לגמרי, והוא בסוד 'יָשֵׁת חושך סתרו'[9], אבל כיון שזה האור הוא העיקר המקווה לנו, צריך גם בזמן הזה להרגיל בו הנשמות, ועל כן הוא בתוך כל עלמין ולבר כל עלמין[10] ומתלוה בכל המדרגות והברכות שבעולם, קודם המעשה ובשעת מעשה, אבל בהעלם גדול, בסוד 'לית מחשבה תפיסה ביה כלל' (זוהר חדש יתרו אות קפה; הקדמת תיקוני זוהר יז, א), פירוש, שלא ניתן בשום אופן להרגיש זה בבחינת אור או טוב, כי הוא מרומם ונשגב מכל העולמות.

וזה סוד שלידת משיח בא ממעשה דתמר ויהודה שמצאה בפתח עינים אשר על הדרך, דהיינו מקום הפרשת דרכים, והוא נטה לה אל הדרך, דהיינו, שנדמה לו שנטה מן דרכו הטוב, והכתוב מעיד עליו (בראשית לח, טז) 'ולא ידע כי כלתו היא' - מששת ימי בראשית[11], כי ה' העלים ממנו מטעם הנ"ל, כיון שהיה כאן סוד לידת משיח בן דוד[12] - לא ניתן ידיעה וכלי לדבר זה בסוד טוב ורע, אלא בסוד כמי שכפאו שד[13]. אבל צריך גם כן לסוף פסוק, דהיינו, 'בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל' (תהלים ז, טז), לזה נתנו עליו נסיון גדול של 'היא מוצאת והיא שלחה' (בראשית לח, כה), והיה צריך להודות על חטאו בפני כל עם ועדה, ונמצא שם שמים נתקדש יותר ויותר, ובכאן נעשה סוד הכלי לקיום, אבל גם כן בלי השגה, דהיינו בלי הרגשה כנ"ל.

וזה סוד חורבן בית המקדש, דהיינו כמו שכתוב (ירושלמי ברכות ב, ד; פתיחתא אסתר רבה יא) שביום שנחרב בית המקדש נולד משיח, ולא היה אור גדול הזה יכול למצוא לו כלי כנ"ל, על כן הוא בסוד לבושא מיניה וביה[14], שאין נראה יותר מלבושא לבד, בלי פנימיות, דהיינו בסוד החושך, כי כאן צריך שיכלה חמתו, סוד החמת שמקבלים בו המים. ואם כן מהראוי היה שיהיה נשפע חושך גדול לישראל, אבל הקב"ה ברחמיו טכס עצה אחרת לכילוי החמת, על ידי חורבן העצים ואבנים, דהיינו שנעשה רק החושך בחיצוניות, אבל בבָתֵּי גַוָאֵי (-חדרים הפנימיים) 'עוז וחדוה לפניו'[15]. וזה היה די ללבושא מניה וביה שהיה מוכרח לבא באור של לידת משיח כנ"ל בסוד 'סובל חלאים'[16], ואשמועינן חז"ל שזה נוהג בכל אדם ובכל זמן, שאם זכה, משיח בא לו עם ענני שמיא[17], דהיינו הכיסוי של חושך הוא בפנימיות שלו, אבל אם לא זכה ואי אפשר לו להיות עומד בניסיון הגדול הזה, משיח בא עני ורוכב על החמור, דהיינו הכיסוי נעשה לו בחמלת ה' עליו ב'כילה חמתו על עצים ואבנים', בחינת חומריות.

וסוד הדברים: דכל הלבושין, דהיינו הרצון והשגה, ניתנו לנשמות במקרה[18], בסוד העבודה בדרך משפיע ומקבל וסימנים בין עובד ה' ללא עבדו[19]. אבל הנצחיות היא לקבל שכר, ואינו ענין יותר לעבודה, שוב אין צריך לכלים אלו של מל"כ[20], אלא בסוד העצמות שאינו נתפס בכלים, ובגמר התיקון יהיה בחינת שמים חדשים וארץ חדשים (ישעיה סה, יז), דהיינו לא במשפיע ומקבל, וע"כ צריך להיות הכנה בעולם הזה, על כן בא בלא כלים של השגה ורצון, אלא לפעמים בפנימיות נעשה המסך ולפעמים בחיצוניות, כחפץ הבורא לטובת הפרט וכלל.

וזה סוד 'שמחין ביסורים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה, לא) 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'' (שבת פח, ב; גיטין לו, ב), דהיינו הבאים בסוד ה' המה שמחים באותו הכנה גם כן, כי רואים עולמם בחייהם[21], נמצא שאין צריך כלים לאורות, והמה מקבלים מאור השמש בגבורתו, דהיינו בלי שום צל סוכה[22], והבן, אבל בלי השגה ורצון, כי כן הוא האמת, והמה שמחים רק באמונתם שמאמינים שזה דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, ו'צדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב, ד). וזה סוד התפשטות הגשמיות[23], דהיינו דביקות ביחוד הגדול בלי שום כלי באפס מה, רק באמונה פשוטה, בלתי לד' לבדו.

וזה סוד שאמרו 'יֵיתֵי וְלָא אַחְמִינֵיהּ'[24], דהיינו שרצה להמשיך אור של משיח, וכיון בתפילה זו שמסכים גם כן על בחינת לבושיה מיניה וביה, דהיינו 'ולא אחמיניה', ואינו חפץ יותר מכאן ולהלאה אלא על סוד האמונה הפשוטה מגשמיות ולבושים.

וזה סוד 'אבן מאסו הבנים היתה לראש פינה' (תהלים קיח, כב), פירוש, כבר היה, אלא שאינו כדאי להרגיש בשעת מעשה, כסוד יהודה ותמר, כי מלת 'היה' במבטא משמש לשון עבר ועתיד ביחד. וזה סוד שאמרו חז"ל (בראשית רבה מב, ג) 'אין והיה אלא לשון שמחה', מפני שהוא משמש עבר ועתיד על כן קרוב לסוד נצחיות והבן, כמו שכתוב (זכריה יד, ט) 'והיה ה' למלך' וגו'.

[25]וזה סוד 'שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב' (סנהדרין צז, א), דהיינו שיתא יומין דחול שהמה אשר ברא ה' לעשות הארבעים מלאכות חסר אחד עם בחינת הכלים אשר הקב"ה בחר בהם למציאות בחירה ועבודה, דהיינו השגה ורצון כנ"ל, שהמה משתנים ובאים בכ"ח עתים[26] בסוד טוב ורע. אבל יום השבת הוא ממציא בסוד 'וחד חרוב', שסובב והולך בין ששת ימי המעשה ומחריב אותם הכלים[27], אלא מכין את הנשמה שתהא ראויה לקבלת אור בלי כלי, שזה סוד 'יום שכולו שבת'[28] שנעשה ונבנה מכל השבתות שבתוך זמן הזה.

וזה סוד הוא רוצה בלבושיה והיא רוצית שלא בלבושין[29]. דהיינו, שיתא יומין דחול, סוד הזכר, רוצה לזווג בלבושים בבחי' השגה ורצון, אבל היא, סוד השכינה סוד השבת, רוצית בזווג האמיתי בהפשטת הלבושים. וזה הויכוח נמשך בכל השית אלפין שני והשבתות הסובבים בהם בסוד החורבנות, ולכן הדין נותן שכופין אותו לשמש בלי לבושים, אבל בגמר התיקון יהיה לו תענוג נפלא אין שיעור מזה הזווג בלי הלבושים, אבל טרם הגמר, ע"כ (-על כרחו) מוכרח להיות בחי' כופין אותו וכו' והבן.

וזה סוד 'נפלה ולא תוסיף קום' וגו'[30], דהיינו, שלא תקום הבת בעצמה, דהיינו לפי מדות וכלים שלה, שכן היו כל בחינות הגאולות עד עתה, אלא הקב"ה יוקים לה מעפרא, ואומר לה 'התנערי מעפר' (ישעיה נב, ב), דהיינו שקב"ה יוקים אותה ויקדש אותה להתענג ולהתחזק במדתו של הקב"ה בסוד העצמות, דהיינו בלי שום כלי שסודו עפר בסוד 'הכל היה מן העפר'[31] (קהלת ג, כ), ולעתיד לבא תתנער מזה לגמרי, ויהיה בנין חדש 'עין לא ראתה'[32] (ישעיה סד, ג).

                                                                     *

מים תחתונים בוכים[33], ואיתא שסוד הבכיה שאומרים ברוך כי"מ (-כבוד ה' ממקומו) - ר"ת בוכים[34]. פירוש, שבנינו של אדם בסוד מל"כ[35] (-מח לב כבד), והנה מח לב המה קודם הפרסה, והמה בסוד מים עליונים השמחים בעבודתם, פירוש, שהשפע אלקות בא להם בשמחה בסוד השגה ורצון. אבל הכבד שכולה דם החיוני הוא למטה מפרסה, על כן סודה מים התחתונים המתעצבים בעבודה, פירוש שלא נמצא לה כלי להשגה ורצון, כי 'לא יחפוץ הכסיל בתבונה'[36] (משלי יח, ב).

וכן הגוף בסוד נפש החיוני, אין לו יותר חלק בעבודה, אלא הבכיה שלו דהיינו העמל שהוא כשור לעול וכחמור למשא את כל מה שיגזור עליו הלב בסוד 'לב בנפש כמלך במלחמה' (ספר יצירה ו, ד), פירוש, שאין הנפש החיוני שומע לו ברצונו הטוב, אלא תמיד בכל ימי חייו מקבל השפע אלקות במלחמת הלב עליו בסוד אין מניעה בפני הרצון. וזה סוד 'בוכים', דהיינו זה כל בחינת האמצעי שלהם וזכותם בענין הקדושה, והבן. וז"ש 'ברוך כבוד ה׳ ממקומו' אבל לא במקומם, זה גרם של הברכה ומתפייסים בזה.

וזה סוד שהקדושה נתפשטה על ידי קבלת התורה עד חג"ת[37] בתיקון הניצוצות, וכשיתפשט עד נה"י אז 'והיה ה׳ למלך על כל הארץ' (זכריה יד, ט) כי 'מלאה הארץ דעה' (ישעיה יא, ט), פירוש כנ"ל, דבעולם הבחירה שניתנה הקדושה בסוד התלבשות בכלים, ע"כ יש חילוק בין מים עליונים לתחתונים, דהיינו לעליונים נמצא כלים פנימיים לקדושה, דהיינו סוד השגה ורצון, ולתחתונים אין להם כלים ונמצאים בעצב בשעת העבודה מכפיית ומלחמת העליונים בה. אבל בגמר, שתתפשט הקדושה מהתלבשות השגה ורצון, ע"כ לא יהא חילוק כלל בין מח ולב לכבד, כי גם סגולת המח ולב יתבטל, כי למעלה מן כל הכלים יושפע הקדושה, והבן[38]. וזה סוד 'ומלאה הארץ דעה' (ישעיה יא, ט), דהיינו אפילו כחות נה"י נפש החיוני, והבן. דהיינו, ברבות שפע הקדושה - הכל שוים לפניה כנ"ל, וזה תיקון הכלים שהיא עד סוף כל הארץ. וזה סוד 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' וגו' (ישעיה מג, ז), כי כל הבחי׳ צריכים לתיקון התכליתי וקרני ראמים וביצי כינים וכו' שוים בזה, והבן.