תוכן

שלח לך. במדרש (במ"ר טז,ז): ר' יהושע אומר, למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה וכו'. אמר לו הבן, אלך ואראה אותה. שלא היה מאמין לאביו וכו'. לסוף אמר לו, ראֵה אותה, ותדע אם כזבתי לך. ובשביל שלא האמנת בי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה וכו'.
כשהאדם נכנס לעבודה, ה' מבטיח לאדם שיתן לו אשה נאה וכו', שפירושו, בחינת נשמה, הנק' אשה. והאדם אומר: אני רוצה לראותה. היות שהכלי של הנשמה נקרא אמונה למעלה מהדעת, והאדם רוצה שתהיה בתוך הדעת. היינו, שאין האדם רוצה להאמין שכדאי לקחת אותה, כלומר, אין האדם יכול להאמין שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, היא נמצאת בתורה ומצוות.
ובכדי לקבל אותה - צריכים לשלם, היינו לתת לה משהו, שעל ידי קבלת הכסף דקדושין היא מסכימה להיות לו לאשה ולשמש אותו. ואם הוא לא נותן לה איזה דבר שבגלל הדבר ההוא היא מסכימה לקחת אותו, אינה מקודשת לו.
ויל"ה זה ע"ד הפשט, איך אפשר לומר, שבגלל זה שהוא נותן לאשה פרוטה היא מסכימה להיות לאשה ובלי פרוטה אינה מסכימה. וכי בשביל פרוטה כדאי לקחת אותו בתור בעל. כלומר, מה הפרוטה מועילה בענין השידוך, שזה יהיה קובע? אלא צ"ל, שבכך האיש מגלה דעתו שמוכן לשלם בשביל קנין הקידושין.
בכדי לקנות אשה ברוחניות, האדם צריך לשלם עם חייו. כמו שאמרו רז"ל: אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.