תוכן

בבחינת עבודה משתמשים שכר ועונש בעוה"ז ובבחינת עוה"ב לא משתמשים הגם שישנו. משא"כ בבחינת הכלל משתמשים בעיקר משכר ועונש בעוה"ב, ולא משכר ועונש בעוה"ז.
כי שכר נק' תענוג ועונש נקרא יסורים. ובבחינת הכלל, שעובדים לתועלת עצמם אז משתמשים בשכר ועונש של עוה"ב, מטעם שרק בעוה"ב הם ירגישו את התענוגים מקיום תו"מ, והיסורים מזה שלא קיימו תו"מ. משא"כ בעוה"ז אין הם מרגישים תענוגים ויסורים מקיום תו"מ, או להיפך. לכן הם צריכים להשתמש רק מבחינת עוה"ב.
משא"כ אלו שעובדים בבחינת הפרט, הם מרגישים עונש אם אין להם אמונה בה', היינו יסורים מזה שאין להם אמונה. ויש להם תענוג, היינו שכר, בזה שכן יש להם היכולת להאמין שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.