כמו
שהגוף ישתנו כוחותיו, ומשא שנשא אתמול יכול להיות שהיום לא ישא כמובן, כמו כן כחות
בשכל ומושכל, שהשכל של אתמול יכול להיות שיעלם לגמרי ממנו היום. אבל שינוי כח
בשכל, נקרא מיתה באותו חלק, מה שאין כן בשינוי כח גופני שנקרא חולשה בעלמא.
וזה
עניין שלא היה חולה בעולם טרם שבא יעקב אבינו, אלא מיתה פתאומית (בבא
מציעא פז, א).
והטעם, כי הוא בחינת גוף[1]
שלגבי דידיה יש אפשרות חולשה בלי מיתה, מה שאין כן בקודמים, שהיו בבחינת שכל,
ולגבי שכל לא יצויר חולשה אלא מיתה חטופה, והבן.
והטעם,
משום
שבגופים אין הנושא והנשוא אחדות גמור, מה שאין כן בשכליים, שהמושכל והשכל אחדות
גמור הוא, כמו הכל והחלק.
והבן, שליקוי הלבנה מחמת ארץ בעצמה היא, מה שאין
כן ליקוי חמה[2].
[1]
עי' זוהר בראשית-א אות קמד: "יעקב גופא הוה", ועי"ש בהסולם ביאורו.
[2]
ליקוי לבנה הוא כשהארץ מתמצעת בין הלבנה לשמש ומונעת ממנו לקבל הארתו מהחמה, ליקוי
חמה הוא כשהלבנה מתמצעת בין הארץ לשמש ומסתירה ליושבי הארץ את השמש. וצריך ביאור
כוונתו.