תוכן

ב"ה ב' ניסן תש"ב מפי מורי מוהרי"ל שליט"א
בניסן נגאלו. נהיתה הגאולה רק אחרי שהכירו שהם בארץ לא להם - בגלות, וכל מה שהם עובדים אף שהם עובדים לשם שמים, באה הקליפה ולוקחת העבודה. ואחרי שהרגישו זאת אז יכלו לצאת מהגלות.
כי גלות וגאולה הם אותיות שוות, אלא שבגאולה יש בנוסף אות אלף, והוא הרמז לאלופו של עולם.
כי האדם מתרץ עצמו תמיד - כי לא נתנה התורה למלאכי השרת וכדומה, ואינו חס על כבוד קונו. כי העיקר הוא להרגיש כי הוא נמצא בגלות, ואז אפשר לו לבוא אל הגאולה.
ובזה ניחא מה שכל המפרשים מקשים - למה נאמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא נאמר אשר ברא שמים וארץ?. אלא שזאת היא עיקר הגאולה להכיר הגלות של מצרים, שעבדו בארץ לא להם. וזה "וימת מלך מצרים ויאנחו", ואין להבחין מה גורם לזה - אם ע"י האנחה הכבדה מת מלך מצרים, או להפך, כי שניהם בבת אחת - ע"י הרגש הגלות מת מלך מצרים.
ולא היתה גלות מצרים שלימה, כי היו צריכים להיות בגלות ד' מאות שנה, והיו רק רד"ו שנים, ולכן לא היתה הגאולה שלימה. אבל גלות החל הזה שהיא גלות אדום שהיא שלימה, ולכן תהיה הגאולה השלימה וגמר התיקון.
ואמנם אף שלא היו בזמן ד' מאות שנה, אבל בהרגש היו צריכים להיות ד' מאות שנה, כי ד' מאות זהו שלימות, ע"ד שאמרו: "אין אדם עומד על דעת רבו אלא אחר ארבעין שנין", או להיפך – "ארבעים שנה אקוט בדור". וזה היה חסר להם להיות הגאולה בשלימות.
ונו"ן זהו שלימות, אלא כי ד' הוא כי הכתר נכלל בחכמה, קוצו של יוד בהיוד, ונ' הוא חמשה - גילוי כל פרצופי האצילות.
ואמנם יש בי"ע דקדושה ובי"ע דטומאה, והוא קשה להבין: ד"זה לעומת זה עשה אלקים", ולמה עשה ה' ככה להיות עולמות של הסט"א? אלא כי עתיד הס"מ להיות למלאך קדוש, ולכן כל בי"ע דסט"א תתהפך לקדושה, ובזה תהיה הרחבה להקדושה.