תוכן

שינוי מקום ושינוי העתים - ענית תפילה ושומע תפילה

ט"ז תמוז אפר"ת

על כל התפילות שאדם מתפלל כל ימי חייו, מתקבלים להבורא ית' בשתי פעמים: פעם א' נקרא עניה, דומה לאדם שעונה לחבירו בשעה שקורא אותו. ופעם הב' נקרא שמיעה, דומה לאדם ששומע צרת חברו ופיוסו. וזה שכיון הנביא (ע"פ ישעיה סה, כד) 'טרם יקראו ואני אענה עודם מדברים ואני אשמע', דהיינו ב' הקבלות הנ"ל.

והענין, שעל קיבוץ התפילות ממין הא', כשהקב"ה עונה אותם משפיע לו על תפילותיו בחינת תוספות טובה, שבאותו התוספות טובה משלים כל רצונותיו של האדם. מה שאין כן בקיבוץ התפילות ממין הב', כשהקב"ה עונה אותם, לא ישפיע לו בעניתו שום חידוש ותוספות, אלא רק מודיעו בעליל ששמע היטב כל תפילותיו, וזה ענין 'עודם מדברים ואני אשמע', ונמצא עניה של התפילה דבוק ממש בהתפילה גופא, וגם מובן שמתקבלת ונענית ישר עם דברי התפילה, כי לא יתוסף לו כלום, אך רואה את עניית התפילה בתפילה עצמה, ואפילו ההודעה מהבורא ית' משיג גם כן בדברי תפלתו גופא, וזה ממש שיעור הכתוב 'עודם מדברים ואני אשמע'. אלא בעודו בגלות, אינו יודע ששומע הקב"ה את דבריו, ואחר כך ברגע הגאולה, רואה בתפלתו גופא שהבורא ית' שומע כל דבריו איש מהם לא נעדר, ודי לו למילוי כל מבוקשיו, והבן.

ודע, שהבורא יתברך שומע תפלת כל פה, ולא יקרה זאת בעולם שתהא שום תפילה משום בן אדם נאבדת, אלא כל תפילה ותפילה תהיה ממי שהוא, נענית תיכף בהוה בלי שום זמן, כי הקב"ה למעלה מן הזמן. אלא שיש חילוק בגופים, דהיינו, שתשע מאות תשעים ותשעה אנשים מתפללים תפילות גדולות בכל מורשי לבבם כל ימי חייהם, ומכל מקום לא הגיעה המענה אלא לאחד מהם, ואותו איש האחד משיג ממש כל שיעור מבוקש של התתקצ"ט אנשים הנ"ל. והטעם, מפני שאינם מוכנים לקבלת המבוקש אי אפשר להם בשום אופן לקבל המענה על תפילותיהם מרוב עכירותם. אבל מחמת תנאי שיש להבורא עם בריותיו, בא ומגיע המענה לאותו האדם שמוכן לקבל אותה.

וזה סוד ב' הצמצומים שבגשמיים, דהיינו, המקום והזמן, שהמה סבות העבודה לגבוה. וצמצום הזמן מתוח אפילו לאדם אחד, כי אם לא היה נברא זמן בעולם, היו אותן ב' המענות הנ"ל דבוקים בו תמיד ולא היה עולה ויורד, ופשוט הוא. וצמצום המקום הוא יותר מגושם, כי אלמלא לא היה מקום, לא היה יותר מאדם אחד בכל שבעים שנה, וכל אחד ואחד היה מוכרח להשתלם בזמנו, ובכח המסירה מדור לדור היה התיקון קרוב מאוד. אבל כיון שנברא מקום לריבוי אנשים, ואין השלימות מוכרח לכולם, כי תנאי של קבלת התפילה יתקיים אפילו באחד מהם לפי אותו הסדר, אם כן אין המסירה מדור לדור עולה יפה.

ודע, שאדם בעברו ממקום למקום הוא נעשה כמו בריה חדשה לפי מקום החדש, והאות, כי מצב דרכי בריאותו אכילתו ותאוותיו הכללים השתנו לפי מקומות אצל כל אדם, ובשיעור זה ישתנה גם כן צינורות שכלו. וכיון שימי אדם קצרים, ואי אפשר לו בחיי הבלו לשוטט בכל המקומות, על כן נתרבו הגופים ונפוצו על כל המקומות המשונים על הארץ.