זהר

עד) ובגין דא, עבד טוב אתרא גרים. ועבד רע, אוף הכי. אבל שאר עבדים, לעולם בהם תעבודו. קמו מארי מתיבתא, ואמרו אשרי העם שככה לו, שככ״ה בגימטריא משה. קם רעיא מהימנא ואמר, אשרי העם שיי׳ אלהיו. ע״כ.

פירוש הסולם

עד) ובגין דא עבד וכו׳: ומשום זה, עבד טוב המקום גורם. ועבד רע גם כן המקום גורם. אבל שאר עבדים לעולם בהם תעבודו. קמו ראשי הישיבה ואמרו, אשרי העם שככה לו. שככ״ה הוא בגימטריא משה, דהיינו רעיא מהימנא. קם רעיא מהימנא ואמר, אשרי העם שה׳ אלקיו.
פנימיות המאמר. כל המאמר הזה מדבר מתקון החטא של אדם הראשון. כי אדם הראשון גנב היה, שבעל הגן צוה עליו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, והוא הלך וגנב ואכל. וע״כ תקונו, ונמכר בגנבתו, שבית הדין ימכרוהו לעבד. שתקון זה התחיל ביעקב, אמנם מטרם שבא לתקון הזה הוא צריך לג׳ תקונים, שהם שינוי השם ושינוי המקום ושינוי המעשה. ואז נמכר לעבד ללבן, שממנו נמשך הסוד של עבד עברי, היוצא לחפשי בשנה השביעית, שה"ס רחל. ועוד לא נשלם התקון בזה אלא שנצמח מזה בחינת עבד רע שה״ס הגלויות שנגלו ישראל ונמכרו לאומות העולם. שמזה נמשך הסוד, של עבד נרצע, העובד לעולמו של יובל, שהיא בינה, שבעת שהבינה שולטת, יוצא לחירות ושב אל אחוזתו. שה״ס ג׳ הגאולות שהיו על ידי שליטת אור הבינה שה״ס יובל, ועם כל זה עוד לא נשלם בזה החטא של עצה״ד כולו, וכן עוד לא נגלה גאולה השלמה, שהרי נשארו בחינות עבד כנעני, שהם אינם יוצאים אפילו בעולמו של יובל. שגם הם מצאצאי החטא של אדם הראשון וצריכים תקון, והם צריכים דוקא לצאת לחירות מבחינת השמטה עצמה, כי הם לא יוכלו להנות מבחינת יובל כלום. וע״כ צריכים להמתין עד גמר התקון שבאלף השביעי, שאז יתוקנו גם הם, ואז נמצא שנתתקן החטא של עצה״ד כולו.
ועתה נבאר, סוד שינוי השם, ושינוי מקום, ושינוי מעשה. כי נודע שחטא של עצה״ד היה שהמשיך את הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה שבזה הפריד השמאל מן הימין, ובסוד לא זכי הא רע, נגלה עליו נקודת המנעולא בסוד לפתח חטא רובץ, שעם גילויה מסתלקים כל האורות, (כנ״ל ויצא י״ג ד״ה סתרא, ובהקדמת ספר הזהר דף צ״ט אות קכ״ג בהסולם עש״ה) שמטעם זה אבד זיהרא עלאה ונגרש מגן עדן. ונמצא שאדה״ר גרם בחטאו שנתוספו דינין דנוקבא על דינין דדכורא של שליטת השמאל בפרודא, שהם מחריבים את העולם (כנ"ל אחרי אות קי״ח ותזריע אות קנ״ב) ותקון הראשון הוא, שיבטלו זה את זה, (כמ״ש שם). וז"ס גלגול הראשון של אדה״ר באברהם, שבו התחיל התקון, שהדינים דנוקבא יבטלו את הדינים דדכורא. וז"ש (באות ס״ט) אין צו, אלא עבודה זרה, שהיא שליטת השמאל, שגרם אדם הראשון שהוא דינים דדכורא. ארכיב ליה בטפת תרח וכו', שהוא אברהם, ותבר צולמין דעכו״ם, שהוא המשיך את המנעולא, שה״ס דינים דנוקבא, ושבר עם זה צולמא דעכו"ם שהם דינין דדכורא, שבזה נתבטלו הג״ר דשמאל, שהם ראשם של הע״ז. וכל מזוני דיליה, שהפסיק כל השפע שלהם (כמ״ש בתזריע אות קנ״ב). ועאל בנורא לאתוקדא, כי אברהם הפיל את עצמו לכבשן האש, כדי לבטל הדינים דדכורא, ולקיים פסילי אלהיהם תשרפון באש. דהיינו באש המנעולא. אמנם זה היה מספיק לתקון הימין, דהיינו אברהם, שה״ס אור החסדים, שעליהם לא היה צמצום, ואפילו בכלים דמנעולא היה אפשר לקבלם. אמנם בחינת שמאל, שה״ס הארת הבינה השבה להיות חכמה, לא תקן כלום. כי הכלים שיש בהם גילוי מנעולא אינם יכולים לקבל חכמה, להיותה המלכות דצמצום א׳ (כמ״ש ב״א דף ז' ד"ה וכבר). ומשום זה יצא ממנו פסולת, דהיינו החסרון קבלה מהארת החכמה, שדומה כמו שמזייף במטבע של המלך, שמעכב גילוי הג״ר, ופסולת הזה ה״ס ישמעאל, הדומה כמו עופרת המעורב בכסף. וז"ש, ככספא דאיהי מוניטא דמלכא ושקר לה בעופרת, שהוא ישמעאל. וז״ש. והאי איהו שינוי השם. כי שבר שם הטומאה שהוא אל אחר, והחזיר השם הקדוש למקומו.
וכדי להחזיר בחינת השמאל ג״כ לקדושה, ולהמשיך הארת החכמה, צריכים להעלות המלכות לבינה, ותקבל המלכות כלים דבינה, ולגנוז בחינת המנעולא. (כמ״ש לעיל ב"א ז׳ ד״ה וכבר) שז״ס שינוי מקום שנעשה ביצחק, שהמלכות נסתלקה ממקומה, ועלתה למקום בינה, ואז נולד יצחק, שה״ס קו השמאל. ואדם הראשון נתתקן בו ע״י השינוי מקום שבו. וז״ש (באות ע״א) לבתר אתא יצחק, ואתתקף ביה, כי ע״י שינוי מקום שבו נתחזק אדם הראשון בקו שמאל, וע״י עקדת יצחק נכלל בימין (כנ״ל ויקרא דף ק׳ ד״ה פירוש) וז״ש, ודא גרם נסיונא וכו' ואתברר ביה וכו' ונפק פסולת לבר עשו, כי מתוך שמנעולא נגנז לגמרי ונעשה שינוי מקום חזר ונתגבר השמאל, בלי ימין, שעשו המשיך ממנו ממעלה למטה, שה״ס הפסולת, שמכאן שפיכת דמים. ולפיכך גם שינוי המקום לא היה מספיק לתקון אדם הראשון.
וז״ש (באות ע״ב) לבתר אתא יעקב, שה״ס קו האמצעי, העושה שלום בין ב׳ הקוין ומתקן את קו השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה בסוד אור הנקבה (כנ"ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) שמטעם זה אין החכמה מתגלית עוד בקו שמאל דז״א שה״ס יצחק, המאיר ממעלה למטה, כאור זכר, אלא במלכות שה״ס רחל בלבדה, מפני שהיא אור הנקבה המאירה רק ממטה למעלה. וז״ש, וארכיב ליה בלבן ואתעביד עבד לגביה, דהיינו סוד עבד עברי, שנאמר בו שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי, דהיינו עם גילוי אור המלכות שה״ס הארת חכמה יוצא לחפשי. וז״ש, אעבדך שבע שנים ברחל, דהיינו לגלות הארת חכמה שברחל, שה״ס מלכות הנקרא שביעית, שבהארתה יוצאים העבדים לחירות. ואע״פ שעבד גם בשביל לאה, הוא, ובההוא סבה דאחלף לה באחותה וכו' אבל עיקר עבודתו היה לגלות אור החכמה שברחל. וזה נקרא שינוי מעשה. כלומר שביטל בחינת המעשה, הנוהג באור הזכר, כי נקבה קרקע עולם היא ואין בה מעשה, שהיא בסוד המנוחה. ובו יצא אדם הראשון נקי בלי פסולת. וה״ס תקון עבד עברי בסו״ה ונמכר בגנבתו. כנ״ל.
אמנם עוד לא הספיק התקון הזה של עבד עברי, כי חטאו ישראל ונגלו בין האומות. ומכאן הסוד של עבד נרצע, שאינו רוצה בחירות של שנה השביעית, שעושים אותו בעל פגם (כנ״ל אות י״ד) ועליו נאמר ועבדו לעולם, שאינו יוצא לחירות אלא באור הבינה ממש, שה״ס אור של ג׳ הגאולות שהיו לישראל מג׳ גליות, שנגאלו בהופעת אור הבינה עליהם. שז״ס ועבדו לעולם, דהיינו לעולמו של בינה. כמ״ש בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. וכל זה אמור רק בעבד עברי, שיש בו תקון של שינוי מקום, והם יכולים לקבל ממלכות הממותקת בבינה׳ או מאור הבינה עצמה. משא״כ עבד כנעני שאין בו התקון של שינוי מקום, אלא המנעולא מגולה בו, ע״כ אינו יוצא לחרות לא בשנה השביעית, ולא ביובל, כי אין הכלים דמנעולא יכולים לקבל מהם כלום, אלא רק בגמר התקון באלף השביעי. ונמצא שעד אז אין תקון עצה״ד נגמר כולו.
וזה שמסיים (באות ע״ד) ובגין דא, עבד טוב, שהוא עבד עברי, היוצא בשביעית, אתרא גרים, דהיינו שינוי המקום של המלכות, שעלתה לבינה, גרם לו שיוכל לצאת בשביעית כנ״ל. ועבד רע, אוף הכי, דהיינו עבד נרצע שהוא פגום, שינוי המקום גורם לו, שיוצא לעולמו של יובל. דהיינו לקבל מאור הבינה. כנ״ל. אבל שאר עבדים, דהיינו עבד כנעני שאין בו שינוי מקום, לעולם בהם תעבודו, שהם אינם יוצאים לחירות ביובל, כי הכלים שלהם להיותם ממנעולא אינם יכולים לקבל אלא ממלכות המצומצמת, וע״כ אינם יוצאים לחירות ולא נגמר תקון אדה״ר, עד גמר התקון. שאז יתוקן המנעולא במקומה, ותהיה כמו הבינה, ולא יהיה נצרך עוד שינוי המקום. ובזה מובן כל המאמר.