זהר

עב) לבתר אתא יעקב, וארכיב ליה בלבן, ואתעביד עבד לגביה, הה״ד. אעבדך שבע שנים ברחל. ובההיא סבה דאחלף לה באחותא, עבד שבע שנים אחרנין. לאפקא תרין טפין דזרק אדם באתר נוכראה, ודא גלוי עריות, והאי איהו לאמר. ואפיק לון מן לבן הארמי, נחש.

פירוש הסולם

עב) לבתר אתא יעקב וכו׳: אח״כ בא יעקב, שהוא בחינת הטוב והאוכל שנברר מאדם הראשון, והרכיב וחבר אותו בלבן, ונעשה לו עבד. ז״ש, אעבדך שבע שנים ברחל. ובסבה ההיא שהחליפה באחותה, עבד שבע שנים אחרים, להוציא ב׳ טפות שזרק אדם במקום נכרי. דהיינו בב׳ רוחין נוקבין דאזדווגן עמיה אחר שפירש מחוה (כנ״ל בראשית ב׳ אות שמ״ו) וזהו גילד עריות. וזהו המרומז במלה לאמר (כנ״ל בדבור הסמוך) והוציא אותן מן לבן הארמי, שהוא בחינת נחש.