ועתה אומר לך ענין הש׳ שמאלית וימנית. דע שסוד ההנהגה היא סוד הש׳, שהיא סוד שלושה אבות, שענינם חסד, דין, רחמים: ומלכות בהתחברה עמהם נעשה שבת, כמו שידעת. אך הכל נכלל בש׳ עצמה, והיא בסוד הנקודה הנמצאת על השין תמיד לימין או לשמאל, כי היא מלכות המתחברת עמהם לצורך ההנהגה. ובאמת היא אינה אלא מקבלת, והם המחליפים ההנהגה לפי הזמן. והש׳ הימנית היא בהיות ההנהגה בסוד חסד, ואז נקשרת המלכות בחסד, ואז סוד הזכר שולט. אבל השמאלית - סודה הנהגת דין, שסוד הנוק׳ שולטת. והנה מן השמאלית יורד הענין לס׳. וסוד הענין, כי הס׳ הוא סוד ששת ימי המעשה, והש׳ הוא סוד שבת. ואפרש לך הענין היטב, כי בהיות הנקבה מנהגת בבחינת עצמה, אז הוא בחינת החול, זמן העבודה. אך היא אינה יכולה להשפיע אלא מה שתקבל, ולכן הו"ק משפיעים אליה, אבל יורדים לבחינתה, והם סוד ס׳, שהם ו"ק בנוק׳, ושרשם שש, והם ששת ימי החול, כנ"ל. אך השבת - הזכר שולט בהנהגתו, והנוק׳ עולה אליו, והוא סוד שבת: ש׳ - בת, ואז היא בת יחידה, בת חורין, שאין הקליפות שולטות כלל. וראשית הכל נמשך מן הש׳, כאשר שמעת, כי הש׳ הימנית היא תוקף שליטת הזכר, והשמאלית היא הזכר, אבל בהנהיגו לדין שהוא סוד הנוק׳. וברדת עוד הדברים למטה, יגיעו למדרגה סמך, שהוא רדת הזכר לנקבה ממש. ועל כן הש׳ השמאלית והס׳ שוות במבטאן, כמו שכתוב (שופטים יב, ו) "שבולת סבולת",
כי הם ענין אחד, רק הש׳ בראשיתו והס׳ בסופו.
ועתה צריך שתדע סוד גדול מאוד. כי האור שנברא ביום הראשון הוא החסד הפשוט, שבו (חגיגה יב. וע"ש) "אדם מסתכל מסוף העולם ועד סופו", לרוב ההשגה הגדולה ברוב בהירות האור. אבל העולם אינו יכול להשתמש בו, אלא באור פחות ממנו, שהוא אור המאורות. והנה אותה ההשגה הגדולה - סודה שכל בש׳ ימנית; וההשגה האחרת, שבו העולם משתמש, היא שכל בש׳ שמאלית, שנמצא בה איזה כיסוי; וסופה סכל קרוב אליה, שהוא הכיסוי הגדול שגורם הסכלות, ומלך המשיח עומד בקבורה, שנא׳ בה (ישעיה נג, ט) "ויתן את רשעים קברו" בסוד הכיסוי הגדול, שאפילו ההשגה הזאת בסוד שכל בש׳ שמאלית היא מצומצמת צמצום גדול אליו. וזאת תחזור בתחלה אליו, וממנה יתעלה אל ההשגה היותר גדולה.
ואומר לך מה הם שתי העליות האלה. כי כבר הבטיחנו הרשב"י ע"ה שחכמת הזוהר תתגלה בדרא דמשיחא. והנה זה עדיין בבחינת ההשגה של המאורות, שאפילו היא נסתלקה מישראל, בסוד (שבת קלח:) "עתידה תורה שתשתכח". ובחזרה יתחיל התיקון בסוד "הנה ישכיל עבדי" בש׳ שמאלית. ומשם יתעלה להשגה יותר גדולה, בסוד האור שנברא ביום ראשון. ואז נא׳ "ירום ונשא וגבה מאד", והוא סוד ממש ג׳ אבות - שלושת שיני השי"ן, אך בסוד השין ימנית, ועל כן - מאד. ואז יהיה (דניאל יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" בש׳ ימנית, בהשגת האור הנברא ביום הראשון כנ"ל. אך העוסקים בחכמת האמת בגלות - בהם יתקיים "והמשכילים יזהירו" וכו', כי עסקם הכנה לבחינת השכל ההוא בש׳ ימנית, והם יהיו הזוכים לו.
ואמר(ישעיהו נב, יד- טו) "כאשר שממו עליך
רבים כן משחת וכו' כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם" וכו'. וסוד הענין הזה, כי בהיות כל הדברים בתיקונם, הנה שיעור הקומה השלם, והמשיח עומד בתיקון, ומראהו נורא מאוד כדוגמא של מעלה. ובהיות האור מתעלם, הנה באמת דיוקנו נשחת. והנה הקב"ה רוצה שיהיו שוממים עליו בזמן הגלות, ותמהים בזמן הגאולה. וסוד הענין, כי זה כח הפעולה שמתפעלים האחרים ממנו. כי בזמן גלותו, הנה צריך שתתחזק מכח זה לשלוט הס"א בזמנה, וזה נעשה על ידי התמיהה הזאת שהם תמהים, שהפעולה מתפעלת בם. ובאמת זה עשוי לכונה אחרת יותר עיקרית לזמן הגאולה, והוא שכל המקומות שנתגברה שם הס"א בזמן הגלות, הם יהיו לרשת לה, להיות נשארת שם כפופה וקשורה תחת הקדושה, וזהו (ישעיהו נב, טו) "כן יזה גוים רבים", כי זה תלוי מזה. וההתפעלות הנמשך בזמן הגלות הוא שימשך לתיקון בזמן הגאולה, ואז יעשה שתי פעולות הפכיות: א׳ - "יזה גוים רבים", והב׳ - "יקפצו מלכים פיהם". וסוד הענין (איוב ה, טז) "עולתה קפצה פיה", והוא קפיצת פה הס"א הנשארת בלא כח ושליטה כלל. והנה השרים הם המלכים הנזכרים כאן, והגוים הם האומות אשר תחתיהם, והנה האומות יצאו מתחת השרים, וילכו אל תחת מלך המשיח, והם ישארו בתיקון גדול. והוא ענין (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה". ועל כן שתי פעולות אלה יעשו בכח התמיהה, אשר שממו בזמן הגלות יזה גוים רבים, הם הגוים שיבואו ויקראו (שם, שם) "בשם ה׳ לעבדו שכם אחד", והמלכים, שהם השרים, יקפצו פיהם בסוד "עולתה תקפוץ פיה" כנ"ל, כי הכל תחת שליטת המשיח יהיה, וזה תיקון העולם.
ואפרש לך עתה ענין (ישעיהו נב, יד) "כן משחת מאיש מראהו", דע שיש מראה ויש תואר, והתואר הוא דמות הפנים או הגוף בתיקון חלקיו, והמראה הוא הצלם הנראה מכל הפנים, והוא הוד הפנים ממש. ותדע שאיש ואדם מורים גם כן על שני הענינים האלה, כי איש נקרא על שם דמותו ותוארו, ואדם על שם המראה שלו. ועתה תבין הקלקולים, איך הם נקשרים זה בזה, ומקלקול אחד יוצא קלקול אחר, ומן האחר חוזר ומתגבר הקלקול הראשון ביותר כח, עד שהם נעוצים זה בזה. הנה בהיות כל המדרגות הצריכות לבנין הגוף עומדות בתיקונם, יוצא מהם
המראה הנ"ל, ובהיות המראה הזה שורה, הנה המדרגות עצמם מתחזקות בו, כי הוא מעמידם בצורה הראויה. ובהיות חטאי ישראל פוגמים במאורות העליונים, ומלך המשיח מקבל היסורים בעבורם לתיקון המדות ההם, הנה המאורות שהיו פגומים, ונתקנים על ידי יסוריו, כן מדרגות בו נשחתות ומתקלקלות, שזהו ענין סבילת החולאים. כי הלא כתרי"ג איברים בגוף - כן תרי"ג חלקים בנשמה, ובהחסר האור הראוי אל אחד מן החלקים האלה, נקרא זה קלקול באבר ההוא. וכפי ערך החסרון כן הוא הקלקול, ונקרא זה חולי, מהותו לפי מהות הקלקול על פי החסרון הנ"ל. והנה בהיות החלקים האלה מתקלקלים, לפי קלקולם מתחלש המראה הזה השורה על גביהם, ואז נאמר "כן משחת מאיש מראהו", כי המראה נעדר וחסר ממראה האישים, כי בחינת האיש שלו נפגם, ועל כן המראה גם כן נפגם. ובהיות המראה נפגם, הנה עוד חוזר ומתקלקל התואר עצמו, שהוא ענין המדרגות, החלקים עצמם, שהיו מתחזקים על ידי המראה השורה אליהם, וזהו (שם, שם) "ותוארו מבני אדם". ותדע גם כן שיש אדם ובן אדם, כי אדם הוא המראה העליון שבבחינת פני אדם, ובן אדם הוא פחות ממנו, ונמשך ממנו כענף מן הגוף. ובהיות הקלקול מתגבר, יגיע עד שאפילו מראה בן אדם אין לו, ועל כן אמר "ותוארו מבני אדם".