תוכן

ט"ו טבת תשכ"ג
כפר גדעון,
שים נא ידך תחת ירכי (מז,כט) בזהר: מהו ידך. פתח ואמר, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וכו'. ועל דא אמר, חסד ואמת יקדמו פניך, פני ה' חלקם. (אות ל)
פירוש: שמה שכתוב 'ידך' הכוונה לחרב, שהוא חרב שיש בה שתי פיות, שהם חסד ואמת, שהם חכמה וחסד. עי' בהסולם.
הנה חז"ל אמרו: כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו. שנאמר, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.
דענין שתי פיות, שהם חסד ואמת, הכוונה, שיש יצ"ט ויצה"ר. דתחילת עבודתו של אדם הוא עם יצה"ט, ואח"כ עם היצר הרע. כמ"ש רז"ל: ואהבת וגו' בכל לבבך - בשני יצריך.
דענין חסד, שהוא בחינה דלהשפיע, זהו עבודתו של יצה"ט. וכשהאדם זוכה למדת האמת, היינו שכבר מגולה אצלו מדת טובו של הקב"ה שהוא אמת, היינו אמיתיות כוונתו שהיא להיטיב לנבראיו, אז אין לו שום 'כנגד' לעבודת ה', כי אז גם אויביו ישלים איתו. וזה: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו", שהכוונה על היצה"ר.
וזהו: "חסד ואמת יקדמו פניך". שענינו הוא, שבכדי לזכות לפנים של הקב"ה, צריך להיות ההקדם של חסד - ואמת, וכשזכה לבחי' אמת, נבחן אז שזכה לבחי' פנים של הקב"ה. משא"כ מטרם שזכה למדת האמת, נבחן שאין לו רק בחינת אחוריים, שזהו בחינת הסתרה, שאז הוא רואה שרק הוא נותן להקב"ה, שזהו בחינת חסד, דהיינו שעושה חסד להקב"ה, שכוונתו, שרק הוא המשפיע. משא"כ כשזכה לבחי' אמת, אז הוא רואה להפך, שהוא המקבל מהקב"ה, אלא שזהו על דרך התיקון, היינו, שהוא מקבל בעמ"נ להשפיע.
וזהו פירוש: "הקורא ק"ש על מטתו". שענין מִטָּה נק' בחי' מַטָּה, שהוא, מטרם שהאדם הולך למצב של שכיבה, שהוא פישוט ידים ורגלים, מלשון: "לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד", שפירושו, שאין לו שום השגה, כי שורה אז במצב של הסתרת פנים, שהוא בחי' אחוריים. ואעפ"כ הוא קורא ק"ש, היינו שמתגבר מבחי' אמונה, אז הוא זוכה לחרב של שתי פיות הנ"ל.