תוכן

ביום ב' פ' בלק תשי"ב
אחרי השיעור כדרכי בקודש שנכנסתי אליו לחדרו פנימה, שוחחנו על ענין הזוהר שלמדנו, ואמר לי, הפעם הוא אלי, מפני שתמיד אני אומר לו זה: שאף אחד לא הבין אפילו מלה מהשיעור הזה. והוסיף: כי הסבה – כי השיעור נפסק לפעמים לשנים מפני קוצר הזמן, ובינותיים נאבד תכנו, והצטערתי כל כך. ואמר: איך ווייס יעדעם איינעמס צושטאנד ביים שיעור. [אני יודע היכן אוחז כל אחד בשיעור]
ואמר לי כי הזהר בעזה"י יגָמר על ידו במהרה, ועוד יש לי לפרש זהר חדש ותקונים וכוונות האריז"ל. כאן אני הזכרתי שהיה כדאי שילמוד אתנו או שיסביר לנו היחודים של האריז"ל. ענה לי: שזה קשה מאד, מפני שהיחודים של האריז"ל הם עמוקים מאד, ואסור לגלות שם אפילו משהו מהמשהו. ושאלתי: הלא שם מגלה הרח"ו ז"ל. אמר: כי מה שגלוי שם מותר לגלות, כי זה לא גלוי, אבל אם אנחנו נגש לגלות שם היחודים שלו – יהיה משהו מן הפנימיות.
וסיפר אגב אורחא – כי אם יתחיל לפרש הכונות האריז"ל של הזהר הק', יהיה עסק עם כל הגדולים, ולפיכך החליט לחבר ספר הכונות של הזהר הק' ישר מהזהר ולא להיות קשור וצמוד לכונות שהכניסו האחרים שקדמו לו, מפני שלא כוונו לדעת בעלי הזהר בענין הכוונות, ואמרו מה שאמרו מתוך מדרגתם הם, ולא כלום מבעלי הזהר. שהוא ענין קדוש לעצמו, אבל אין לו כל קשר עם בעלי הזהר, שהרי כל בעלי הזהר כל כונתם היתה רק מצמצום ב', ולהם אין שום השגה בצמצום ב' והכל הצמידו לצמצום א'.
הזכרתי לו אז את רש"י ז"ל בענין "היפלא מה' דבר" – וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני, אמר לי כי רש"י ז"ל בעצמו זוהר.