תוכן

סוד שירותא וסיומא (התחלה וסוף) הוא בחי' קו ורשימו. ובעולם – שיתא אלפי שני ראשית, וחד חרוב בחי' עולם שכולו שבת – בחינת אחרית. וכן ששת ימי המעשה – ראשית, ושבת בסוד אחרית.
ובנפש הוא סוד זו"נ, שזכר הוא בבחינת הראשית, דהיינו "מי שטרח בערב שבת", והנוק' סודה אחרית, דהיינו "יאכל בשבת".
ובכללות נמצא פועל וזמן פעולה ומקום פעולה. דהיינו הזכר ביומין דחול, ובעודו בחיי הבלו הוא העוה"ז, שסוד בחי' פעולה הוא מה שאין קביעות לאורות, אלא בבחי' רצוא ושוב, ואין שום דבר נמשך לטובה, בלי אתערותא דלתתא.
וזה סוד ג' שינוים: שינוי מעשה שינוי השם שינוי מקום ... וכשמגיעים הדברים לנוקבא אז הכל נקבע בסוד המנוחה, דהיינו שנשארות כל המשכות האורות בקביעות, ואין צורך לעמול יותר, ונוצר תאנה יאכל פריה.
וזמן המנוחה הוא ביום השבת, או ביום שכולו שבת, ומקום המנוחה הוא בעולם הבא, דהיינו לאחר פטירתו ממקום הזה הגשמי, לעולמו הנועד לו, עולם הנשמות.
והבן שכל בחי' החיים הנמשכים לו להאדם בעוה"ז, מסוד הטרחא והעמל בהמשכות האורות על ידי הכנות הנמסרות לו, והוא חי כל כך זמן שמצוי לו עוד להכין ולתקן, וכשמשלים הכנתו מגיע לנוקבא בסוד השלימות הקביעות הנצחיות.
בקיצור: סוד החיים הוא בבחינת רצוא ושוב, ופטירתו לעולמו בסוד קביעות המאורות, כיתד שלא תמוט בסוד נצחי.
סוד העבודה: עיקר בעבודה צריך לזכור ששורה על ב' ענינים כאחת: א' – שלא נמשך לו שום אור בלי אתערותא דלתתא. ב' – שגם האורות שכבר זכה להמשיך, אינם בקביעות לו אלא ברצוא ושוב (מיוסד על הקדמות ב"אדיר במרום").