תוכן

"שכן ארץ ורעה אמונה" (תהילים ל"ז ג'), פירוש: אפילו בעלות האדם לשמים שיאו, מזהיר אותו המשורר – להתחזק לשכון ארץ, כדי לרעות באמונה, ולגדלה ולחזקה בכל פעם יותר ויותר, כי היא עקרת הבית עליה תלוין כל המאורות הגדולים, וכפי חשיבותה יעלו המאורות, ופגם קטן באפס מה בה יפילו לאבדון כל המאורות שבעולם. וזה ענין "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" (קהלת ט' י"ב), וטעם הדבר הוא – כי יש אם למקרא, ובמקרא אתחלף הע' לא', ואז זוכה לראות האמונה בעין הרואה, בסוד "ונראהו עין בעין" (ישעיהו נ"ב ח'), לכן מי שהוא רועה אמונה זוכה להיות רואה האמונה והבן.
וזה סוד "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה", פירוש: שאותו האבן אינו בבחי' כלי בשר ודם, שבהשתלם החפץ ישליך את הכלי, אלא "גבהו דרכי מדרכיכם אמר ה' צבאות", לכן לא זז מחבבה עד שקראה אמי, ואין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, ומה שבזמן הבנין היה כאבן נמאס, נעשה אחר כך לראש פינה וחשובה. והיא סוד האמונה, ומזהרת ביותר מכל טעם שבעולם, כי רואה אותה מוטענת בכל האורות שבעולם. וזה סוד אבגית"ץ, כי בימי הבנין הוא כשק ואוצר שנצרר בה כל טוב שבעולם ואינו נתפס ונודע, ובשעת הגאולה ניתרו החבלים מעל השק ונפתח האוצר.