תוכן

(בנוי על יסודות ב"אדיר במרום")
לשיקב"ה בשכי': הנה ראשית העולמות במאמרות נבראו, דהיינו "בדבר ה' שמים נעשו", ובאותם כלים נעשה סוד שבירה, דהיינו לא גמרו הכונה. ואחר כך נבראו העולמות בתיקון מ"ה וב"ן בסוד כלים עצמם, דהיינו בסוד טפת היסוד שממשיך גם כן אורות עמו. משא"כ בתחילה היתה המציאות בסוד החושים, והיה אפשר לפעול "שחת לא לו", דהיינו בסוד סתימת עינים.
וסוד הדברים: דאם היו בתחלה נבראים בסוד היסוד, אז לא היתה אפשרות לתקן בסוד עבודה בידים, כי הכלי סובל הכל, כמו הדומם שאינו נפקא מינה לו אם תשים בקנקן יין או חומץ, ואם כן לא היתה פעולת ידים נעשית בסוד "מעלין בקודש".
פירוש: שאיזה עשיר השמח בחלקו, ונמצא בסוד נייחא דרוחא, ודי לו אפילו בקב חרובין והוא עשיר. אבל האביון הנורא הוא התאב לכל דבר, ואינו נשקט מכל הונו ורכושו, ואינו מת וחצי תאותו בידו.
נמצא שאין הכלים עושים שום שינוי בהנהגה, כי עיקר הם האורות, אם מסתפקים במעלתם, או מתרגשים ולוחמים, להיות עולים על כל הנברא, ואח"כ פועלים מדות הכלים. וזה גורם שכח האב נטבע בבן, פירוש: שכיון שהנשמה רוצה השליטה, לכן בהולידה לרוח, אותו אור השליטה וגאות על הכל עובר לו, ורוח רוצה להתנשאות, ובהוליד הרוח לנפש עברה הגאות לנפש. ובאמת דיו לעבד להיות כרבו, כי כיון שהשורש לא ירש המלוכה אי אפשר לענפים לשלוט, לכן אין להם נייחא דרוחא ועולים ויורדים. ושורש זה נעשה במ"ק בסוד אנא אמלוך, שאור זה נשתלשל מס"ג לב"ן מאימא לברתא, ובאמא כולו טוב ובברתא כולו דין חשוך.
לכן שורש התיקון אור מ"ה שבקע המצח ויצא, דהיינו סוד ניחא דרוחא שהוא התגלות עצמות שבו, שהוא סוד חוט א"ס. והוא פועל גם כן בב"ן כמו באב, סוד "מה שמו ומה שם בנו כי תדע", דהיינו סוד מה אני ולא עלינו התלונה, כי אם על הוי"ה והבן. ולכן הוא משלים בעד כל החסרונות, כי כל הכלים נטלים בשבת, ובתענוג ע"י אור זה, כי שמח בחלקו של הקב"ה ממעל.
וזה סוד כי ב' בחינות של דין נעשו בהשבירה, דהיינו בהשתלשלות לענפים כנ"ל, ובחי' א' שייך בחושים רשר"ד שהם מגלים סוד המלוכה, ואור מגלה כמות הכלי, ובחי' תיקון באב ובנו. דהיינו בגילוי כלים הממשיכין אור מוחין דאבא, וכלים באמת נעשו בסוד מ"ה, ולכן נקל התיקון.
וזה סוד מ"י ומ"ה, כי מי סודו "מי הוא מי אני", וזה סופו ותחלתו ... כי לשון מי שייך על גוף נסתר, ולכן הממשלה לאורות ומשתלשל בממשלה. אבל סוד מ"ה הוא בסוד "מ"ה אני מ"ה חיי", דהיינו שם שנופל על גילוי עצמותו אלא בסוד מה, דהיינו נייחא דרוחא, וסודו ברא כרעא דאבוה, והממשלה לכלים בסוד ירושת אבות לבנים.
וזה הכל חפצים ליראה את שמך, אבל אין הכל שומרים המצות, כי בסוד רצון המתעורר מהכלים המה בסוד היחוד, כי ברא כרעא דאבוה, אבל סוד שמירת המצוות שמצד האורות המה... המה בבחי' עבדים, ושם היה שבירה בסוד מ"ק, כי אור המלך יש ג"כ בעבד, ובסוד זה עבדים מתפרצים, בסוד "כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", ו"אין אדם מת וחצי תאותו בידו", כי האורות רוצים למלוך בחוזק, ואין לו נייחא דרוחא מהחצי שאינו משיג, ותמיד הוא נאנח ונשברים כלא, כי אנחה שוברת כל גופו של אדם עד שמת לגמרי בסוד המחצה.
וזה סוד זווג ת"ת ומלכות סוד מ"ה וב"ן, ה"ח דדעת וה"ג דדעת, זו"נ, דהיינו "תפארת בנים אבותם" ו"מלך אינו מוחל על כבודו", כי בתחלה נברא העולם בדין, בסוד מצות המלך במאמר פיו, דהיינו סוד העבודה במחצה חייב ומחצה זכאי, דהיינו בסוד אני שבו שאינו מוחל על עצמו וכבודו בשום פנים, וכל מה דעביד לגרמיה הוא דעביד, דהיינו לקבל פרס (בסוד חצי תאותו). והוא פרס דה"ג דדעת שבו עולים ויורדים בפסיעות, ובחי' א' נקרא שאין עושים רצונו אלא פקודתו.
והרצון נגמר דוקא בזווג שעולה מלכות לת"ת סוד "ברא כרעיה דאבוה", דהיינו "ת"ת בנים אבותם", ואז אין האורות שולטים בלי כלים, כי אדרבה הכלים ממשיכים ומגלים האורות, בסוד שאין מניעה בפני הרצון, וזה פרס דה"ח, אבל הוא בסוד כל ולא במחצה, כי מ"ה שמו ומ"ה שם בנו, והוא בסוד נייחא דרוחא ושמח בחלקו בירושת אבותיו, ואינו חפץ כלל עתה בשום פרס ושכר כשיורש כל טוב אביו. ואז עולה מלכות לאימא באמת, כי לא משתלשל אור המלכות אצלו כמו שהיא בסוד הגבורה, שתוליד גם המקבל בחי' גבורה לעצמו, אלא בסוד חסד אב, דהיינו שמתגלה המלכות על ידי הכלים, על ידי טפת יסוד, שממשיך זה בסוד התבטלות הכלים, והוא בסוד מ"ה אני ולא מי אני, וזה בת זוגו דא"ס ממש.
וזה סוד "אשה כי תזריע וילדה זכר", כי אם מקבל מאורות, וכשעוברים במצח מקום הכתר, נעשית הזריעה באורות, בסוד הדיבור בסוד מלכות, ואז וילדה נקבה בחי' מלכות, אני פי מלך שמור.
אבל "אשה כי תזריע" דהיינו במקבל מהכלים שלמעלה שלמטה, בסוד טפת היסוד עצמו, אם כן נעשית הזריעה בכלים בסוד "מ"ה אני מ"ה שמו ומ"ה שם בנו", ואז וילדה זכר דהיינו שממשיך באמת טפת המוח.
וברא כרעא דאבוה, ואב שמחל על כבודו כבודו מחול, ולכן הוא דבר המתקיים ואינו שובר הכלים בהתפשטות, אלא אדרבה מחזיקם. וזה סוד אל תסתכל בקנקן אלא במ"ה שיש בו, כי מ"ה שם בנו.
קנקן הוא קנה חכמה קנה בינה, ועיקר שבאותו הקנקנים הוא המ"ה שהתגלה על ידם, כי הקנקן סוד החושים רשר"ד שהם סוד פרס, אבל המ"ה הוא שלימות שבו, ולכן תהיה שמח בחלקך, בוד נייחא דרוחא ...
וזה ענין שניטלה הקללה מהאדמה אשר אררה ה', כי מי נח, דהיינו כנ"ל שלא היה עוד שום מקום פגם בהאדמה, כי הגרוע שבארץ ישראל טוב מהמשובח שבשאר הארצות, דהיינו חברון שהוא מקום קברות וכו' והבן. כי הכלים דוקא ממשיכים בחי' אור הזה היוצא מיסוד, אם כן מ"ה שם בנו, ובסוד זה עילת העילות נחית יחודיה עליה כי יהבין ליה בת זוגיה כנ"ל והבן. והזוכה להסתכל במ"ה הזה שיש בהקנקן, רואה מסוף העולם עד סופו, בסוד ראו עתה וכו' ואין אלקים עמדי, ואפילו האנ"י שבו לא תחשוב עוד להשבר.