תוכן

(בנוי על דברי רמח"ל באדיר במרום עמ' ע"ג והלאה)
עין בגימטריא ק"ל, והסוד – צ"מ דצל"ם, הצ' סוד הגן, דהיינו הפנימיות הסגור בהחיצוניות בבלי מציאות להתגלות לעדה, כמו ההרגש. והפנימיות המתגלה בלי החצוניות הוא סוד המ' דצלם, סוד העדן, דהיינו כחב"ד, ד' יודין דע"ב, ואלה הם המתחברים בגופו של עין, שסוד ד' יודין דע"ב הוא חיים שאינו במתים, בסוד: שחת לא לו.
אבל יש ג"כ סוד הגבינין דהיינו ל' דצלם, והסוד ג' יודין דאהי"ה דקס"א, שז"ס הנהר היוצא מהעדן לגן.
ולכן יוצא בסוד שם אהי"ה עפעפים סוד אדני, וכיסוי עין סוד אלקים, שבחי' כיסוי דאלקים סוד החשך על אור מ' דצלם, ועפעפים סוד בחי' אור היוצא מתוך הבקיעה, שע"י השערות אין הכיסוי מתדבק היטב ויוצא בחי' אור באמצעות השערות.
וזה סוד וילון הנכנס שחרית וכו', דהיינו בזמן הגלות שאין זווג עדיין, אז אינו מתלבש בנוקבא, דהיינו סוד הבקיעה והכיסוים שסביבים לו, אך הזכר מתפשט ועובר דרכו שם. וזה סוד היום ולילה, דביום עובר דרכו בגלוי, כי הוילון שעל העינים נבלע בשורשו שבעין, ועל כן עושה ב' דברים: חסד לצדיקים ודין לרשעים, בסוד שכר ועונש.
ובלילה כיסוי הוילון מתכסה על אור הזכר היוצא מעינים, בסוד: "תתן טרף לביתה", וצריך להשמר שלא לקבלה כמות שהיא, שאז נעשה מטרף לטרפה, כי אורות הנוקבין אלקים ואדני פועלים אז בסוד הוילון הנ"ל, בסוד מעשים טובים. ויש זמן ג' שהוא סוד הזווג, ואז אין הוילון נכנס ואינו יוצא אלא אינו נרגש לגמרי, בסוד "והיה יום יודע לה' לא יום ולא לילה", כי נכלל ביסוד נוקבא עצמה, דהיינו בבקיעה עצמה, ואז לילה כאור יאיר, והבן היטב. והוא סוד גילוי עדן מ' דצלם. והבן שבב' בחי' הנ"ל, (הסוד) שיסוד הזכר ארוך משל הנקבה, דהיינו שאינו מתעלם ומתלבש היטב בהבקיעה, כי הבקיעה בבחי' איזה עיכוב עלי', ולכן אפילו ביום צריך להבליעה את עטרות הבקיעה, דהיינו כיסוים ועפעפים בשורשם, כמו הפותח עיניו וכיסוים מתרוממים ויוצאים שמה לחור העין, כי עדיין ניכר הכיסוי ושערות. אלא מתרוממים מפני שעדיין לא היה הזווג, שבסוד הנהר, אבל בזמן הזיוווג אז הכיסוי נכלל ביסוד דהיינו הבקיעה, ועל כן אינה נרגשת לגמרי ולא נודע כלל מציאות עטרה ליסוד, כי השער פתוח להרוחה בלי שום מניעה על הפנימיות לצאת.
וזה סוד: "אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא, ואין אתנו, יודע עד מה", כי מתחילה בסוד הנסירה הוא שליטת או"א בסוד אור עין המתפשט מהבקיעה, כי הז"א בדעתו עלה ל.. ואז ננסרים לב', דהיינו סוד ז"א נכלל באבא וסוד נוקבא באמא, בסוד יום ולילה. שזה גורם שלא לראות האות ברית, ואין הסכמה בחו"ג בסוד הידיעה, וזווג מ"ה בב"ן. אבל לאחר שנבנית הנוקבא בכל קומתה, אז מתעורר הז"א ומסלק [מן] שליטת אבא, ואז תיכף מסולקת מהנוקבא שליטת אמא, כי רואה שמאיש לוקחה זאת, ונעשה שלום בדעתו החו"ג, ואז יורד ובוקע המצח שהוא אור מ"ה, אור התפילין, ועושה ראיה בעין, כי מ"ה בריבועו עולה בחשבון עין ... ואז הזוג שלם ורואין אות שממנה יצאו והבן, כי יודעים באמת עד מה, דהיינו אותו השיעור שהוא לקח מראש, בסוד עצם מעצמי גם ובשר מבשרי, עדן וגן...
וז"ש: אני ישנה ולבי ער, דהיינו אע"פ שעינים מכוסים בסוד אלקים ... נמצא בקיעה על ידי השערות סוד דלי, ואע"ג דאיהו לא חזי מזלא קא חזי, שהוסר סוד הע"ב המאיר עליה מרחוק והבן, ולכן נמצא בחי' ראיה אפילו בגלות בסוד הנהר היוצא, והוא הוי' אחרונה סוד ב"ן, אבל בעת זעם כשמסתלק חלילה הוי' דב"ן אז נעשה שבירה חלילה, בסוד: שחת לא לו, אבל הוא רגע בעלמא, ואע"ג דאיהי לא קחזי מזלא חזי כנ"ל, ועל ידי סוד מזלא נעשה ונבנה הנוקבא עד זמן הזווג, ואז שולטים ומאירים כל הד' הויות עסמ"ב כאחת.
וזה סוד טוב עין הוא "יברך", דהיינו התגלות אור הח"ס שמאיר כל ד' ראשים עסמ"ב שבגימטריא יברך, והגם שד' עדיין נשאר שלא נתחבר לברכה, כי עדיין צריך ... בחי' מקום להתחבר בו טרם שנכלות הנשמות בגוף, ולכן חוק בשארית שם, דהיינו הד' בחי' שורש לגבול לאחר הזווג והבן.
וזה סוד נר שבת, דהיינו ולילה כיום יאיר, דהיינו שיסוד נוקבא ועטרות שלה סוד אהי"ה אלקים אדני כנ"ל, מאירים בעצמם בסוד ג' הויות השורה עליהם (בסוד לחם שערים), שחשבון ע"ח דהויות התחברו לחשבון עק"ב דג' שמות, ואז אור יורד מן המצח ודולק ומאיר נ"ר של שבת.
וד' נרות צריך כנגד ב' עינים גם יש נ"ר שבת ונ"ר יו"ט.
וזה סוד אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו עד שראייית עינים שלו יראה את הנ"ר שעל ידם אור שורה על הנר והבן (שהם גרמו לאותה ההארה). וזה סוד גילוי שכינה למשה בסנה, וכשנתבונן שבוער באש ואינו אוכל, אז ס"ר לראות, דהיינו שבקע אור הזה במצחו סוד מ"ה בריבועו בגימטריא ק"ל ומתחבר לעין, אז בגימטריא ס"ר דהיינו כל עשר הויות האירו כאחת.
זה סוד המצוה להסתכל בכנף פתיל תכלת בציצית, דהיינו להמשיך אור העין בכנף, סוד כנף עולה אהי"ה דההין קנ"א, וכשהוסר משם א"ך הפשוט עולה ק"ל, שרק זה צריך להתחבר לעין טוב.
והסוד, כי אם היה מסתכל היטב, הרי הכנף עולה בגימטריא אהי"ה דקנ"א, אלא הגשמיות שבעינים מעכבין עליו מלהסתכל גם בפשוט, שעל כן עין בגימטריא ק"ל, שבלי התחזקות הוא קל בדעתו ואינו מחבר א"ך דאהי"ה פשוט לק"ל שהוא כנף, והוא אהי"ה דקנ"א כנ"ל.
והטעם, דב' בחי' ראית עינים נמצא: א – בדרך העברה בעלמא, והב' – בהסתכלות, פירוש: כי העינים תמיד פתוחות, אלא אינו מתאמץ להסתכל בדבר א' אז אינו פועל עליו, כי סוד הראיה – מה שאור הנשמה יוצא בלי שום כלי ומתדבק באיזה נושא, ואז תחזור הנושא ההיא לעין, והנושא מצטייר שם ונראה לעין בבחי' ציור.
וכל עוד שהעין אינה שוהה מעט על הנושא שהתאחז הוא אליו, עובר אורח עלי', אז הראיה אינה מתראה כלל בעין, ואינה פועל שם שום ציור (וזה סוד התפשטות).
אבל הראיה צריכה להתראות, ואז היא שלימה, דהיינו שאור היוצא מהעין מתדבק היטב עם הנושא, ומביאו לתוך העין ואז הראיה שלימה (וזה סוד זיווג...). ובאמת הנשמה מוכנת מצד עצמה לראות אפילו רוחניות כי מינה הם, אלא הסוד, כיון שנחקק העין לכלי לה.. שזה הכלי נעשה ... מצלם לבוש הנשמה גם אותו צלם [מתחבר] להמשכות בשר המח, ומשניהם נעשה עיגול העין, ולכן בחזרת הנשמה עם הנושא הוא בעיגול של עין ונפסק שמה כח אור פשוט ... צלם פועל בסוד ציור גשמי וציור הרוחני נשאר בחוץ.
הרי ב' בחי' באור היוצא מעין: א', אור אשר הוא מתדבק הן ברוחניים והן בגשמיים. ובחי' ב' – בחזרה מה שהוא רוחני נשאר לחוץ, כי מסוה סוד בשר עין עצמו מפסיקתו בדרך ונעשה ציור לפי גבולי הגשמיות.
וכיון שכל ראיה צריכה להראות (... פירוש בעבור הנושא מפניה נחקק צורתו), וכל עוד שאינו חוזר הרי הוא בחי' העברה בעלמא כנ"ל בלי שום פעולה, אבל מכל מקום עושה איזה התנוצצות בכללות, אלא שאינו לפי עין הרואה שצריך להתראות דוקא כנ"ל.
ויש בעלי צלם דק שאינו מפסיק כל כך, אז הוא רואה גם ברוחניים ובכל העולם, שצלם שלהם אינו מפסיק, אבל מכל מקום נמצאים סוד אספקלריא שאינה מאירה, דהיינו שע"כ עובר כח הראיה על ידי הצלם שבעין, אלא צלם דק, על כן נמצא גם כן איזה חסרון בראיתם. וזה סוד ששמואל טעה בדוד ונאמר לו: אל תביט במראהו, והבן, "כי האדם" אפילו הנביא "יראה לעינים, וה' יראה ללבב".
ואם היתה כח באור הנשמה היוצא מעין לבא תוך הלב ולעשות שמה הציור, דהיינו בהלב, אז היה רואה מתוך אספקלריא המאירה, ולא יטעה לעולם כאשר קרה לשמואל הנביא.
והסוד, כי אדם כלל דדו"נ נשמה וגוף, והוא שם מ"ה, כ"ו לזכר שהוא הנשמה, וי"ט לגוף סוד נוק' בגימטריא חוה, וסוד ראיה בעין טובה הוא בסוד מ"ה דהיינו חיבור שניהם, שעל כן פועל פעולת ציור הראיה בכלי של עין.
ובאמת אור הנשמה היוצא מן הבקיעה בעת היציאה אינו משועבד למילוי דמ"ה, והוי"ה פשוטה פועלת כאן, אבל בחזרתו ע"כ מתחבר למילוי דהוי"ה דהיינו בכלי גופני דעין, ואשר על כן יראה לעינים, ואינו שלימות האחרון (וזה סוד פקיחת עינים ששולטים ב...). אבל לפעמים פועל הוי"ה פשוטה לבדה בלי מילוי אפילו בחזרה, ואז אינו משתמש כלום מעינים ונעשה הציור בלב, וזה סוד מזליהו קא חזי (סרו עינים מלשלוט ונקרא גילוי עינים, גל עיני). ונראה ... שראית הוי' פשוטה מתגלה לאותם שאינם נהוגים כלל ממזלא, אלא אדרבא מנהגים שהם למעלה ממזל, ואז יוצא משעבוד הגוף, וסבירא ליה שעבודה דאורייתא, ומאיר עיני הלב ורואה מסוף העולם עד סופו, כאדה"ר קודם החטא.
ובסוד זה אין העין פועלת על הלב סוד עין רואה ולב חומד, כי הוסרו עינים משליטתן, והלב מבין ואינו משועבד לכלום, דהיינו להשפעה מלמעלה, והבן שזה סוד הארת משיח.
ובסוד פקיחת עינים דאו"א נולדים עינים ליסוד דז"א, כי פקיחו דעינא מקים הברית והוא אבר חי, בסוד: "ואת בריתי אקים את יצחק", ואז נולדים סוד דגים בים שאין להם שום כיסוי לעיניהם, ואחר כך הדג בים מוליד עינים לז"א עצמו, שלא היו לו בשעת דורמיטא, שבבנין דז"א היתה אימא מתפשטת עד הוד, ועל כן צריך לגילוי יסוד, ואז מתגלה הדעת סוד מזל התחתון ונקה, שהוא קונה הכל, ועל ידי כן מתגלה גם כן במקום הזה יסוד.
ובאמת גם בקטנות נמצא יסוד, אך מחמת הערלה הדבוקה הוא איבר נופל, והוא כמת, בסוד כי יפול הנופל ממנו, והטעם הוא – דכל עוד שהוא בסוד ו"ק נמשכת הערלה משם והבן, ובהעביר הערלה נמשכת הגדלות. אבל בגדלות הוא אבר חי ומוליד, וזה סוד עיני ה' אל צדיקים, שפקיחא דעינא דז"א (שלמעלה ממזל) מאיר עיני צדיקים, ואחר כך מאירים עיני הז"א, ותלוי בהם בסוד אתערותא דלתתא והבן.
ועיין אדיר במרום סוד ג' גוונין ובת עין ואיהו בנצח ואיהי בהוד.