תוכן

סוד מי מריבה שמשה אמר: "גם בי התאנף ה' בעבורכם" וכו', עד שדיבור האחרון היה לו: "עלה אל ההר וכו' הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור", שזה סוד: "תאות לבו נתת לו, ארשת שפתיו בל מנעת סלה", שזה פעלו תקט"ו תפלות שלו שנתנו לנו כח התשוקה אל ביאת ארץ ישראל, וגם בנו יש כח לקיים סוד מצוות התלויות בארץ, בסוד הרצון, שסודו אין מניעה בפני הרצון, וכל האורות עוברים ידו.
וזה: "יען לא האמנתם בי להקדישני", שאלמלא דיבר משה לסלע בפיוסא, ולא היה נוטה שמים, שאז בדברים לא יוסר עבד, ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים (דהיינו בשני פיות בסוד וידי משה יקירין אינון). ובאמת אמר לו הקב"ה לדבר אל הסלע דוקא שיתן מים, דהיינו הסלע עצמו יהיה נקבע לבאר מים, ואז פסקה ישיבה מישראל, כי לא היה צריך לבחינת ראש ישיבה, כי הדברים בעצמם שמחים ומשמחים. אבל זה נמשך עדיין מחטא של דור המדבר עצמו, בסוד שטעו ואמרו כי חזק הוא ממנו, שעל כן באה להם המצוה שהעץ אשר ידעת כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת, דזה גרם קושי מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, ומשפיל כל גאה שע"י ירום ויתנשא, וזה הארת משה בסוד ענוה שעשתה עקב לסוליתה, היראה שהוא עטרה לחכמה, שזה ההיפך מהארת משיח, שעליו נאמר "וירום עבדי גבה ונשא" וכו'. ואם היה דור המדבר ראוי לכך, אז משמת רבי פסקה ענוה, והיה התיקון של משיח, ולא היה דבר ה' כפטיש יפוצץ סלע, אלא אדרבה משה היה מפייס את הסלע, כי זה באמת היה הנסיון האחרון שהיה לדור המדבר לתקן, וכיון שעדיין לא היו כדאים לזה נעשו המים למי מריבה, פירוש: שהיה לפניהם מריבה, ומצה צריך לקביעות ו' ונעשית מצוה, אבל לע"ל יתוקן החטא דמי מריבה, כי הסלע יתן מימיו שחציו יהיה לים הקדמוני לבאר מים חיים. אכי"ר בבי"א. וסוד הסלע הוא שפע הדומם שעשה בבחינת לבוש לאהי"ה דקס"א, דהיינו סלע בכללות בגימטריא קס"א, שסוף סוף בא לחשבון הזה "וכל-עצי השדה ימחאו-כף".