תוכן

שבר וחתך וה... מהטפה כל בחי' אור, רק חשך גמור בסוד התא.., עד שיוציא לאויר העולם בבחי' "עיר פרא אדם יולד", ומכל מקום ההכנה נמצאת בו, מתוך עצמו ממש, כמו הזית שכותשין. וזה סוד כל התיקון, שאחר חטאו של אדה"ר, שמנשמתו יצאו כמה התחלקויות פרטיות, וכמו כן מנפשו וכמו כן מגופו, שזה סוד ריבוי הבריות. וכולן יצאו לפי חוקי הב"ן, דהיינו על פי דרכי שבירה. ומכל מקום אור המ"ה מתחבר עמהם, ובזה מצטרף ומזדכך כמו זית במכתשת, שכל זמן שכותשין אותו מוציא שמן. ומה שנתערב בגופו של אדה"ר מטו"ר, שלא היה אפשר להתברר כלל, יצא בפרטיות על ידי ריבוי בריות טובות ורעות, ויש להם קשר זה לזה בסוד המתקלא, דהיינו שמתוך שנתפרדו שבעים אומות ושואבות הזוהמא שבגוף, היא הנותנת מקום להמצא אומה הקדושה. כי מתקלא ערוכה מראש, ואפילו אם היתה חסרה אומה אחת מע' אומות לשאוב הזוהמא השייכת לאותו חלק, לא היתה מציאות לאומה חדשה להמצא. כן דרך משל, יין שמתערבים בו שמרים, שכל עוד שיש בו חלק קטן אפילו משמרים, לא יכשר לשתיה. נמצא אשר האומות בעצמן נותנות מציאות הכנה לזרע ישראל, שיהיו מוכנים מוחם ולבם להשראת הקדושה כנ"ל. וכמו כן בישראל עצמם הפחותים שבהם שואבים המותרות דקדושה, והמה עי"כ מעמידים בקרבם הטובים שבהם ומקיימים אותם ממש. דהיינו סוד מתקלא, שחציו החייב על צד אחד מן המאזנים, וחציו הזכאי על כף השני, וכף אחת של המאזנים נותנת עמידה הממוצעת לכף הב' מן המאזנים, וקו המשקולת על ציור הנרצה והבן היטב. וז"ס אלף נכנסים לתלמוד ואחד יוצא להוראה, שהתשע מאות ותשעים ותשעה המה ממש מולידים ומקיימים את אחד מהם להוראה. וז"ס: שקול משה כנגד ס' רבוא והבן. ובצדיק עצמו גם כן, אלמלא לא היו לו כלים הגסים בגופו, שהמה הבטן והגויה שואבי הזוהמא, ואצ"ל כלי הרוח והדיבור, לא היתה מציאות למח שלו להמצא. כי האדם בעצמו הוא עולם קטן וכולל הכל, ובאמת כח הולדה שלו הוא עצם מאוס וסרוח נפרד ונבדל מכל טעם אור כנ"ל, אלא כיון שבשורש כל דבר נמצא אור, לכן אפילו טפה סרוחה יש שם איזה ניצוץ קטן של אור, אלא צריך להפריד ולשאוב כל הזוהמא, כמו שמכבסים מרגלית מטונפת באשפה, וכמו שמוציאים מאור העלעקטערי החשוב, מכל נמצא גשמי. לכן בהתפשטות ובהתחלקות הטפה לאיברים במעי אימו, אשר סגולת איברים אלו לשאוב זוהמא הסרוחה, ויזדכך ויתברר בשיעור מה האור החשוב שהוא המח משכן הדעת והקדושה, וזה לא בפעם אחת רק לאט לאט, בכל יום נשאב זוהמא.