תוכן

אמר: כלל גדול בחכמה הזאת: בזמן שהאור הוא דביקות, הכלי הוא לקבלה. ובזמן שהאור הוא חכמה, הכלי הוא להשפעה.
(במקום אחר הוסיף): מפני שיש ערך הפכי בין אור לכלי, היינו האור של ימין בכלי של שמאל, מפני שהכלי אינו משתנה, רק האורות מתחלפין, דהיינו חם ויבש.
סוד העיבור – לא נתגלה.
מעשה בראשית – דרושי האריז"ל.
מעשה מרכבה – הרכבת אורות דבראשית (– יחודים), הלמעשה, לכן יותר נעלם. (ע"ע אור הבהיר עמ' רי"ד).
בנוגע לתע"ס אמר לי בפירוש: כי הוא לחידוד ללמדנים – טעכניש און נישט פסיכולוגיש, [טכני ולא פסיכולוגי] היינו לא פנימיות הענין, כי מה שנוגע לפנימיות זהו כבר ענין להקב"ה, און דו מישט טעכניש מיט פסיכולוגיש, [אתה מערבב טכני עם פסיכולוגי] והוא לא לשם כך [התכוון] בחיבורו תע"ס, רק לשם טעכניש, [טכני] כמו תוס' קשה להתפלמס בו ולגרש הבורות מהחכמה. און דער וואס קען נישט מפלפל זיין אין אשווערין תוס' דער וועט דעם תע"ס אודאי נישט קענין קיינמאהל פערשטיין. [זה שלא יוכל לפלפל בתוספות שקשה להבינו, הוא ודאי את התע"ס לעולם לא יוכל להבין] (זה היה למענה על הסברו של רבי בנימין סינקובסקי זצוק"ל על "בחינה אחרונה נאבדת" שהסבירו בהסבר פנימי).
אחרי שנזכה לגמור הפירוש על הזהר, נעשה סעודה שבעה ימים לילה ויום.
בחכמה הזאת אי אפשר לדעת אפילו לצרף מלה אחת אם לא שהקב"ה מזכירו, כי כתוב: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך". ואם אפילו תדע כל התע"ס על פה לא יעזור אם הקב"ה לא יזכיר לו, כי כאן בכל מלה ומלה הקב"ה מזכיר, אחרת אי אפשר לצרף.
בזמן שכתב ה"פנים מסבירות" עדיין לא היה לו כל ההשגות (לא ברור בכת"י ואצ"ל: כל הבהירות) של האריז"ל, ובזמן שהגיע לחג"ת נה"י לא היה יכול לפרש יותר, ופירש. אבל אחר כך כשעסק בתע"ס הכל היה ברור לו. וההפרש ביניהם הוא: הפנים מסבירות יש רוח, ובתע"ס – מחשבה. ואמר שכתב התע"ס אפילו לאלו שיוכלו להשיג על ידי שכל החיצוני, אלא כל הקושי הוא שהמעיין צריך לזכור הכל מה שלמד בכל משך הט"ז השיעורים לכל דבר ודבר בכלליות אחת, זאת אומרת: צירוף כל הידיעות והפרטים בכללות, ולזה צריך סייעתא דשמיא, היינו מוחין דזכרון.
שיבח מאד את החלק ג' (של תע"ס) שבו כמעט כל האוצרות של החכמה, וכל מה שמסתכל בו יותר, רואה יותר מן העמקות והנחיצות בו, למי שרוצה לקנות החכמה הזאת. והוסיף עוד חמש מיני ע"ס שהם ביחד י"ד (אצ"ל: י"ח) מיני ע"ס.
אמר: כי רק בעלי מדרגה יוכלו להשיג פירוש "הסולם". ולאלה שישיגו בטח אין להם כל רצון אחר אלא להשפיע נח"ר ליוצרו, ואלה בטח ישיגו, וכל הפירוש שלו הוא להגדיל תורה ולהאדירה (סעודת פורים תש"ט).
לקבוע בכל שנה יום משתה, בשבת חנוכה, על גילוי פירוש "הסולם" בדורנו.
צריכים ללמוד עשרים שנה מפי הקב"ה, להבין מלה אחת בהאריז"ל.
אמר המבלה"ד: כדאי להעתיק בכאן שני שמועות מהספר קול יהודה (ח"ב עמ' צט) וז"ל: ושמעתי כי בזמן שמרן החזון איש זצלל"ה קנה את התע"ס אמר: פון די ווערטער אליין זעהט מען דאס גרויס דבקות אין תורה פון הרב אשלג, פאר דעם אליין איז כדאי צו קויפען זיין ספר, [מהמילים האלו עצמם רואים את הדביקות של הרב אשלג בתורה, ובשביל זה לבד כדאי לקנות את הספר.] עכ"ל.
עוד שם (עמ' כ"ז) וז"ל: כמו ששמעתי שהיה אצל מרן בעל הסולם זי"ע בהושע"ר שנתגלה ידו בשעת הנענועים והיה כלפיד אש, ואמר: שצריכים מפעם לפעם להראות עבודה מה זו, עכ"ל.