תוכן

כי האמונה והשכל הם שני נגודים חריפים, ובמקום שמלבישים הדבר בשכל החיצוני, מסתלקת האמונה, ופשוט הוא – וכי מה תעשה שמה? ובכל זאת אי אפשר להשאיר הענינים בבחי' אמונה, ומוכרחים להלביש בשכל, מפני שמצד האמונה יש לנו הארות רק באותו רגע לבד, היינו שהאמונה זורחת, אבל אחר כך היא מסתלקת ואינה, כאילו לא היתה. אולם מה שמלבישים בשכל נשאר עומד וקיים לנצחיות. ואע"ג שהלבשה בשכל החיצוני לוקה הרבה מן הארה, ונשאר רק כעשירית אחוז מהארה. בכל זאת אם תכפול זה עשר פעמים, יוצא לך אותה הארה, ועם היתרון הגדול הזה – שנשאר בנצחיות, ובכל זמן שאתה רוצה להתלבש בהם אתה מתלבש. והמשיל משל – למי שאוכל אתמול בשר, אפילו שור גדול תמים, ולא יועיל זה לך למחרת, כי למחרת האכילה של אתמול אינה ניכרת לגמרי, וכאילו לא אכל. וכל זה מפני שהאמונה היא בחי' עולם הזה, בחי' זמניות, בחי' מלכות. נצחיות – בחי' "אין העדר ברוחני", בחי' ט' ראשונות, בחי' עולם הבא. וע"י הלבשה בשכל אפשר להגיע לאותה כמות הארה שהיתה מקודם באמונה ברגע הזרימה...