תוכן

שיחה משיעור פ' פנחס תשי"ד
בענין התיקונים לתע"ס, אמר לי כי בזמן כתיבת הפירוש על האריז"ל לא היתה כוונתו שהמעיין יסתלק מהפנים – דברי האריז"ל, אלא רק כל מעייניו ישים בהפנים, ויעזר רק על ידי ביאורו (האו"פ), והנה יצא ההפך, וזו לא היתה כונתו כלל, כי הוא רצה דוקא שהפנים יהיה תמיד לעיניו של התלמיד, ולא הפירוש, ולפיכך אחז עכשיו בנתינת הקדמה לכל סעיף ואות של הפנים, כדי שהמעיין יהיה מקושר דוקא לפנים, כי בהקדמה זו הוא נותן כל התוכן כמו שיש במגמת האריז"ל, ועכשו יעשה המעיין הפנים של האריז"ל לעיקר, והביאור רק משמש לו עזר, וזו כל מגמתו. אבל זה מצערו תמיד שהמעיין עזב לגמרי את הפנים והתקשר רק לביאור, ולפעמים אפילו לא הטריח את עצמו ללמוד את הפנים רק התחיל ישר בהביאור, וזה אני מתקן עכשיו.