תוכן

בר"ח אדר תש"ז טבריה
רבי שמעון בן יוחאי מדכא (מטהר) שוקי טבריא. כאן עשיתי פנים של תם ושאלתי: איך היה יכול לטהר את שוקי טבריא מטומאת מתים, הלוא לזה צריך אפר פרה, ואז לא היה כבר אפר פרה!? אז התחיל להסביר לנו הענין מה שנתהוה אחרי חטאו של אדה"ר, וענין הטומאה בכלל, והיינו הקליפות, ובא רשב"י ע"ה לרחקם משם ולתקן, וזהו כל התיקונים והעבודה של הצדיקים לבער חטאו, טומאת מות – טומאת הקליפות, וזוהי כל המלחמה של כל הצדיקים בכל דור ודור עד גמר התיקון, ובלע המות לנצח, ולדכא הקליפות, שהם תמיד אורבים לישראל ומחטיאים אותם, כדי שיוכלו באופן זה להתפשט יותר ויותר ולתפוש ח"ו יותר ויותר מקום של הקדושה, כמו שאמרו: לא נבנתה צור אלא מחורבנה של ירושלים ... החטאים והעונות, ובזמנו של רשב"י היו מתגברים עד שוקי טבריא, טבריא מלשון "טבור", ורשב"י צדיק הדור דכא אותם וגרשם משם.
והמשיך מענין טרקלין ופרוזדור, וגער ברבי ... נזיפה על הערתו, כי המקום בו השתכנו עזוב ומושפל, באמרו: כי אי אפשר להכנס לטרקלין עד שנתקן עצמו בפרוזדור, כל התיקונים הם רק בפרוזדור, ובטרקלין אין תיקונים, וכל העבודה שלנו היא רק להגיע לטרקלין, והדרך לטרקלין מובילה דרך הפרוזדור, ואי אפשר להגיע להשגחה פרטית אלא דרך שכר ועונש.