תוכן

...הלא טעם הוא אצלו הטעם הכי יפה והכי נשגב, דער נישט טעם איז ביי איהם דער בעסטער טעם, [זה שאין טעם אצלו זהו הטעם הטוב ביותר,] ואינו רוצה ואינו זקוק לשום טעמים, אדרבא דוחה בתכלית ידיעת הטעם לכתחילה, שאז זוכה ל"ותיסק עד רישא", שהוא בבחי' "בזכות ויסתר משה פניו זכה לתמונת ה' יביט".
וזה ענין אמרו לאברהם אבינו ע"ה: "הבט נא השמימה" – מלמעלה למטה, כי אאע"ה אבי האמונה היה תמיד בבחי' "ויסתר משה פניו", זוהי דרכו, וסייעתו רועי מקנה אברהם, אמונה טהורה אמונה שלמה, שתוצאה ישירה מעבודה זו היא "ותיסק עד רישא", או "הבט נא השמימה", בחי' "תמונת ה' יביט". שתמיד כלל ידוע הוא: כי בזמן שהכלי הוא להשפעה האור הוא חכמה, בחי' "תמונת ה' יביט", בחי' "הבט נא השמימה". וכשמתנהגים כן בבחי' השפעה במוחא, השפעה בלבא, אמונה טהורה אמונה שלמה, ונעשה בחי' "בא חבקוק והעמידן על אחת", בחי' קשר הדוק עם הקב"ה, בחי' אחת אתו יתברך, שאז נבחן ל"ותיסק עד רישא", אז באה הדבקות למטה דוקא, בבחי' "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
כשהאור הוא דבקות – אהבה – הכלי הוא לקבלה, והיה תמים, "ויחשבה לו צדקה", שאחרת אי אפשר להיות תמים. ומכיון שהוא נגד בחינתו, שכן "והאמין בה'", ולפיכך "ויחשבה לו צדקה", מצות המלך הוא עושה, תמיד הוא עושה מצות המלך, מקודם בהשפעה במוחא, בהשפעה בלבא. ומכיון, שבחי' אברהם אבינו ע"ה היתה "והאמין בה'", תמיד אמונה טהורה, אמונה שלמה, ולפיכך כשאחז בדבקות למטה, שאז הכלי לקבלה נגד בחינתו, ולפיכך אומר "ויחשבה לו צדקה" – השפעה, תמיד השפעה, קבלה שלו השפעה הכי גדולה, הקבלה שלו של אברהם אבינו עליו השלום אבי האמונה, אין השפעה גדולה הימנה בעיני הקב"ה. ועל זה מעידה התורה: "ויחשבה לו צדקה" בשתי הבחינות: אברהם להקב"ה, והקב"ה לאברהם, כי בנידון זה הקבלה היא השפעה הכי גדולה שאין למעלה הימנה.
"והיה תמים" בכלים דקבלה, שזה לגמרי לא היה לו לאברהם אבינו ע"ה, וע"י האמונה שלמה שלו נתקשר יותר בהקב"ה הדק היטב ודבק בקב"ה, וכיון שזכה לדבקות נעשו הכלים שלו לקבלה, מבחי' "והיה תמים" בשתי הבחינות. שמעיקרו: "והאמין בה'", וכתוצאה מזה: "ויחשבה לו צדקה", שזכה לדבקות, "והיה תמים", הקבלה שלו היא השפעה ממש צדקה, שהקב"ה חשב לו זה השפעה הכי מעולה, מבחי' הקב"ה לאברהם. ומאידך סובל גם פירוש שני – כיון שאאע"ה היה בבחי' מצות המלך אני עושה, אפילו בזמן שמקבל, ולא עוד אלא שזהו השפעה שאין למעלה הימנה, ואם בבחינה זו של השפעה, היינו אם הקבלה נעשית השפעה, והקבלה היא מלמעלה למטה, אפשר כבר לעשות לעצמו איזה תאור, מושג משהו, משפע זו שנותן הקב"ה לאוהבו, שפע כפי שהקב"ה – ורק הקב"ה יודע ויכול לתת לאוהבו, שהוא המקבל – המשפיע ויעשה מזה השפעה. ועוד איזו השפעה, שנעשה ממש לדבקות אחת אתו ית', וזהו פירוש השני של "ויחשבה לו צדקה", גם מצד אברהם להקב"ה.