תוכן

שביעי של פסח תשי"ב
אגוז יש לו שני גימטריאות: הוא בגימטריא חטא, ועוד גימטריא טו"ב. עץ שחטא בו אדם הראשון חטה היה, ולפני שטועמים טעם חטה אינם זוכים לדעת, א קינד איידער ס'פארזוכט טעם חטה איז ער נישט קיין בר דעת, איז עס נאך בלי דעת כלל, אבער נאכדעם ווי ער עסט שוין ברויט-חטה-ווערט עס א בר דעת. און דאס איז דער ענין פון עץ הדעת וואס אדם הראשון האט געזאגט: "בעלילה בא אלי", אנדערש קאן מען נישט ווערין מקורב צום אויבערשטן, איידער מען האט נפילות און מניעות. מען מיינט נישט קיין גראבע חטאים, און אזלעכע נפילות וואס מען [קאן] זעך שוין נישט אויפהיבען, פון די רעט מען נישט, מיט זיי האט מען נישט קיין געשעפטן, מען מיינט נאר קליינע חטאים און נפילות וועלכע מען רוקט ספעציעל אונטער, כדי מען [זאל] אלע מאל זיך כאפין און טאן תשובה, ביז א שיעור וואס מען ווערט שוין מקורב באמת לנצחיות. [ילד לפני שטועם טעם חיטה אינו בר דעת, הוא כלל בלי דעת, אבל לאחר שהוא כבר אוכל לחם, חטה, נעשה בר דעת. וזהו הענין של עץ הדעת שאדה"ר אמר: "בעלילה באת אלי", אחרת אי אפשר להיות מקורב להשי"ת, לפני שיש נפילות ומניעות. אין הכוונה לחטאים גסים, ונפילות כאלו שא"א לקום מהם, מאלה אין מדברים, עם אלה אין כלל ענין ועסק, הכוונה לחטאים קטנים, ונפילות, שדוחפים לך למטה, בכדי שאדם יתפוס עצמו כל פעם ויעשה תשובה, עד שיעור שנעשה מקורב באמת לנצחיות.
די נשמה וואס איז די כלי צום זאמלין די אורות די שפע וואס קומט מלמעלה, האט זעער א קליינעם בית קבול, און זי קען נישט פאראמאל אריינעמן די שפע וואס דינט דאס ווערין א מקורב און ווערן א צדיק, נאר ביסלאכווייס, ווייל די גאנצע השפעה און שפע קומט נאר דורך שערות רישא ודיקנא, און שערות שטאמט פון ווארט סערה- "ובסערה ישופני", און איין איז כמעט גאר נישט דין ווי א האר, און זעהט אויס אזוי דין, אבער באמת זיינען זיי פוסט אינעווייניק און האבן קליינע מליכלאך [- פיות] אין דינען אלס צינורות איבערצוגעבן די שפע, חאטש די כמות וואס איין האר פירט און גיט איבער איז כמעט פארשוונדען [- נאבד] און גאר נישט קענטיק, דוכט זיך אבער דער האר זיינען אסך שערות אסך, און יעדער איינער א ביסאלע קלייבט זיך איין אגאנצע שפע וויפיל מיהאט נייטיק צום וויכטקן גרויסן צוועק, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אהן חטא איז נישטא קיין צדיק, נישטא קיין אנדער עצה צום ווערין מקורב צום אויבערשטן, נאר דורך פאלען און הויבען. און מען קאן זאגן אז דעם גאנצער גורם איז דער פאלען, און מען קאן זאגן אז דער גורם איז די תשובה, וויילע ביידע זאכן דינען דא צום זעלבן צוועק. והמשיל זה צו א קליינער קווארט, וואם גיסענדיק אלעמאל אביסל קען זי אנפילן א גאנצער פאס, בלייבט זי ... אגאנצע פאס. [הנשמה היא כלי לאיסוף האורות והשפע שבאים מלמעלה, יש לה בית קיבול מאד קטן, ואינה יכולה לקבל את השפע בפעם אחת, שישמש אותה להיות מקורבת לה', ולהיות צדיק, רק לאט לאט, בגלל שכל השפע בא רק דרך שערות רישא ודיקנא, ושערות מקורן מהמילה "סערה"- "ובשערה ישופני", ואחת היא כמעט איננה דין כמו שערה, ונראה כ"כ דק, הם חלולים מבפנים ויש להם פיות קטנים, ומשמשים כצינורות להעברת השפע, למרות שהכמות ששערה אחת מעבירה ונותנת כמעט נאבד ואין לו היכר כלל, נדמה לך שזה קצת, אבל יש הרבה שערות, וכל אחת אוספת קצת שפע שלם, כמה שצריך וחשוב למטרה הגדולה, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ללא חטא אין צדיק, אין עצה אחרת להיות מקורב להשי"ת, רק ע"י ליפול ולהתרומם. ואפשר לומר שכל הגורם הוא הנפילה, ואפשר לומר שהגורם הוא התשובה, מטעם ששני הדברים משמשים לאותה מטרה. והמשיל זה לכלי מדידה, שכל פעם מוזגים עמו קצת, ועל ידו יכולה להתמלאות... חבית שלמה.
ואמר: "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא", מזל זאגט דער זהר האט צוויי טייטשען: פון לשון [ הזה"ק אומר של"מזל" יש ב' פירושים: מלשון] "יזל מים מדליו", לשון שפע נוזל. און [או] מלשון זלזול, מלשון זילותא ובזיון.
בני "חיי ומזוני לאו בזכותא תלייא אלא במזלא", אין פלוג איז דאך שווער זכות דארף דאך זיין וויכטיקער, און דאס איז גאר תלייא במזלא, אין די שערות. שערות הייסן מזלא, אלץ איז אבהיינגיק פון מזל, זכותא דארף דאך זיין געהויבענער- בעסער. נאר דער ענין איז אז "בזכותא" איז טאקע בעצם חשוב'ער, אבער וואס נאר אויף איין מאל, זכותא קען נאר איינמאל נעהמן, אין בלייבט שוין ביידעם, און בלייבט שטארט שטעקען, און דאריבער איז נישט בזכותא תלייא, ווייל דער "שיעור" וואס ער קען נעמין מיט אינמאל איז נישט מספיק אויפן שעור וויפיל מ'דארף צו מזוני צו בני צו חיי, און דעריבער איז דאס תלייא מזלא בזלזולא, מען איז זיך מזדלזל, אהן יצר הרע קען נישט זיין קיין "בני", ביי זכותא איז דאך נישטא קיין יצר הרע כידוע, איז דאריבער נישט מעגלאך קיין בני, נאר דורך מזלא דורכן ווערן מזולזל, זילותא, איינמאל און זיך כאפין צוריק און זיך כאפען ביז מען קריגט א שיעור וואס איז נעטיק, ביז פון זילותא ווערט נוזל – שפע דורך אסך מאל. אבער דער עיקר איז נישט בלייבן שטעקען נישט בלייבן שטיין, ווייל דער בלייבן שטיין איז די גרעסטער קליפה, ווייל מען בלייבט ח"ו שטיין אדער שטעקען אויף איין פלאץ און מען גייט נישט ווייטער, ווענדט די קליפה אן אלע עצות כדי נישט ארויס לאזן דיר פון דעם פלאץ ואו דו ביזט געבליבן שטעקען. און דאס איז די גרעסטע קליפה, און זי נעמט שוין אן אלע מיטלען כדי דיר צו איבערצייגען און ווייזט דיר ארויס אלע זיסקייטן און בעקוועמלכיקייטן, און אפילו גרויסע מוחין. און נאך עפעס – אפילו שווארצע נבואות ווייזט זי דיר די קליפה אין דעם פלאץ וואס דו ביסט געבליבן שטעקן, כדי דו זאלסט נישט וועלן ארויס גיין פון פלאץ און דארט בלייבן שטיין, איינרעדענדיק מיטן ווייזן דיר די יתרונות כלומרשט וואס דו האסט דערגרייכט אין דעם פלאץ וואס דו געפינסט זיך, און וואס דו פארלירסט ביים ארויסגיין. אפילו מוחין גיט זי, גרויסע מוחין, אבי גיי נישט ארויס, בלייב שטיין, גיי נישט ווייטער. זי קען דאס געבין, מען האט איר געגעבן רשות זה לעומת זה. און דאס איז דאס קאמפ, און דא איז די סכנה גרויס זייער גרויס! און מען דארף בעטן רחמים, רחמים גדולים, נישט צו בלייבן שטעקען, ווייל דא אויף דעם איידעלען און הכרעה'דיקן פלאטץ ווענדט אן די קליפה ממש אלע אירע מעגליכקייטן כדי דיר צו שטרויכלען און פארשטעקען, און דא איז די גרעסטער געפאהר און דער גרעסטער קאמפ [חסר המשך] [מצד אחד זה קשה, דהלא זכות היא יותר חשובה ממזל, זה תלוי מאד במזל ובסערות. השערות נקראות מזל, הכל תלוי במזל, בכדי לזכות בזכות צריך להיות מרומם ויותר טוב. רק הענין הוא שזכות הוא באמת חשוב יותר, אבל מה- הזכות מספיקה רק לפעם אחת, לקבל רק פעם אחת, וזה יכול להיות אצל כל אחד, אבל האדם נשאר תקוע. וזו הסיבה שאין בנים חיים ומזונות תלויים בזכות, מטעם שהשיעור שיכול לקבל בפעם אחת אינו מספיק לשיעור שצריכים לבני חיי ומזוני, ולכן זה תלוי במזל – בזלזול, אתה נהיה מזולזל, ללא יצר הרע לא יכולים להיות בנים, בזכות, דהיינו בכלים הזכים, אין יצר הרע, ולכן אין אפשרות לבנים, רק ע"י המזל, דהיינו ע"י שנעשה מזולזל, פעם אחת אתה צריך לתפוס את עצמך חזרמ, עד שתשיג שיעור מספיק של זלזול, עד שמהזילזול יהיה נוזל- שפע באמצעות פעמים רבות. והעיקר הוא לא להשאר תקוע, ולא להשאר לעמוד, כי להשאר לעמוד באותה המדרגה זוהי הקליפה הגדולה ביותר, מטעם שאם אתה נשאר ח"ו לעמוד או תקוע במקום אחד, ולא הולך הלאה, הקליפה עושה את כל העיצות בכדי שלא להניח לך לצאת החוצה מן המקום שבו אתה תקוע. זוהי הקליפה הגדולה ביותר, והיא נוקטת בכל האמצעים כדי לשכנע אותך להשאר במצבך, ומראה לך כל המתיקויות והנוחיות שבמצבך, ואפילו מוחין גדולים הקליפה יכולה להשפיע לאדם, העיקר שישאר במצבו ולא יתקדם. ועוד דבר: אפילו נבואות שחורות מראה לך הקליפה, בהמקום שבו נשארת תקוע, בכדי שלא תרצה לצאת החוצה, החוצה מן המקום שלך, ושם תשאר לעמוד, היא מראה לך את היתרונות שכביכול השגת במקום שבו אתה נמצא, ומה שאתה עתיד להפסיד אם תצא החוצה ממצבך. אפילו מוחין היא נותנת, ומוחין גדולים, העיקר שלא תצא החוצה, תשאר לעמוד, ואל תלך הלאה. את זה היא יכולה לתת, כי נתנו לה רשות מצד "זה לעומת זה". וזהו המאבק, וכאן הסכנה גדולה, גדולה מאד!. וצריכים לבקש רחמים גדולים שלא להשאר תקוע במצבו, מטעם שכאן במקום העדין בע ההכרעה הזה, הקליפה מפנה את כל היכולת שלה, כדי לטרפד אותך ולתקוע אותך, וכאן היא הסכנה הגדולה ביותר, והמאבק הגדול ביותר....]