תוכן

בענין שבת אמר: למה בשבת קודש אין חציצה בשביל הצדיק, המעשים רעים והעבירות של הפושעים שנמצאים גם בשבת, כמו שאנו רואים בעין, ובכל זאת בשבת הדינים האלה כאילו אינם מתקיימים ולא מפריעים לתלמיד חכם וצדיקי הדור להתייחד באחדות גמורה עם הקב"ה, ואין מפריע הדינים שהם תוצאות ממחללי השבתות, לגמרי לא מפריעים לצדיקים להתייחד באחד בדבקות גמורה שנקראת אחד ביום השבת. והקשה: הלוא זה נגד כל מה שאנו רואים בעינינו ואיך זה? ותירץ: כי הענין הוא – כי בשבת קודש הדינים אינם מהווים חציצה כלל, מפני שהם נראים בשבת לצדיק רק כמו משמשים לקדושה. להפך – הם עוד עוזרים ומשמשים לה בכל פעולותיהם לבוא לידי מטרת הבריאה, היינו הקדושה. והדינים והעבירות שלהם של כל ימות החול, רק משמשים לצדיק מצע כדי שיוכל לבוא לקדושה, ולהמשיך אור שבת שהוא "אחד". אבל בחול אע"פ שיש להם לצדיקים הארות של יום השבת, הדינים של הפושעים מפריעים להם להתייחד באחד, ורואים אותם כחציצה גמורה, כמו כל הדינים והעבירות.
השנוי שיש בין עתה ובין גמר התיקון, בענין הכתוב "ה' אחד ושמו אחד". והטעם – שבשבת נוהג ענין הייחוד כמו בגמר התיקון, ואין הדינים והעבירות מהווים חציצה ליחוד של כל המדרגות למעלה מחזה ליחוד גמור, להפך הם הדינים עוד נראים כמשמשים לקדושה, ולפיכך הם אינם יכולים להפריע. ברם משום הזמניות של ההארה הזאת, היינו משום ההכרחיות של יציאת השבת וביאת החול הזה, שאין ההארה יכולה להשאר, ותיכף במוצאי שבת יש שוב מקום לדינים ולאחיזה של התפרדות, לפיכך אצל התחתונים אינו אומר אלא "ברזא דאחד", ברזא דאחד היינו שאינו אחד גמור אלא "ברזא" דאחד, היינו הוא רק לשעתא ולמעלה מהחזה, ורק בזמן הקבוע של יום השביעי שאז שולטת ההארה הזאת ולא ביום אחר.
ושאל כאן רבי אהרן שמש – אם כן מי שנמצא שלא בישוב, ושכח באיזה יום שבת, צריך לספור שבעה ימים ובשביעי אצלו שבת!? והשיב: כיון שהוא במדבר ולא בישוב, שאינו יודע זמן של הקביעות בישוב, מועילה לו הספירה של שבעה ימים להמשיך אור של שבת. אבל בישוב שיודעים זמן הקביעות, אינה מועילה הספירה, רק הקביעות היא ממשיכה את אור השבת.
על קושית רבי שלמה, בתלמיד חכם שאצלו בכל יום בחי' שבת, למה הדינים והעבירות מעכבים וחוצצים? ואמר: מפני שיש קביעות לשבת, זמן ההארה הזאת פועלת ליחיד, והדינים נראים כמשמשים רק בזמן הקביעות של הכלל, ולא בזמן ההארה הפרטית של היחיד הפרטי, כי הכל נוהג לפי הכלל, ומתחשבים רק עם הכלל והרבים שהוא העיקר, וחשבון הפרט הוא חשבון מיוחד ושונה לגמרי, והוא ענין פרטי, אבל לגבי הכלל מתחשבים ובא לחשבון רק הכלל. והטעם [ש]אפשר בחול להמשיך אור של שבת, הוא מפני שאור השבת נצחי וקיים ועומד, וע"י עבודה ותיקונים ידועים אפשר להמשיך תמיד בזמן הצורך.