תוכן

מוצאי החג – פסח
"הזורעים בדמעה ברנה יקצורון", בדמעה מלשון דמע אויסמישען, [מעורבב] שדמוע ... חוב לעינינו בענין ... חטא, וענין הזריעה באה תמיד ע"י הזדמנויות שלכאורה נראות כמו חטא, ובוכין עליה ומתחרטין ומתכאבין – איך באו לידי כך, ושבים בתשובה שלמה בתפלות ותחנונים. ואז "ברנה יקצורון", אז מהחטא הזה שבא בדרך דמע, דחיה, שהקב"ה כאלו דוחה אותך, ואתה מרגיש הדחיה בחוש, ויש לך צער וחלישות הדעת, ואתה מתחיל לחפש עצות – איך לשוב בתשובה שלמה, ולבקש ממנו סליחה וכפרה על החטאים שנזדמנו לך, ואתה מתחיל לפשפש במעשים – מנין לך העסק הזה, המקרה הזה? שבעצם [איך] באת לידי חטא ח"ו? ואתה מתחיל לשאול – למה מקודם שעשית זה לא הרהרת במחשבתך איך לפעול, ואולי לא היית בא לידי חטא? און דאנן: "ברינה יקצורון", אז פריער איז דער ענין זריעה בדמעה, היינו אין צומישונג, אין בלבול, אין חשש פון עברה, נישט ח"ו פון גראבע חטאים אז מען פאלט שוין אינגענצען אועק, נאר אין חשש פון נפילה, פון אועקפעלין פון דבקות, פון דחיה, פון אריינבריינגען עפעס פראסטקייט נישט ריין קייט אין דעם קדושה, אין שטערן דער קדושה כלומרשט, אין דמעה – דמאי – נישט טהרה נישט קדושה נישט טומאה, אין אזא אנבאללאסטן צושטשנט [–מצב כה בלתי שקול], אין מען כאפט זיך, אין מען איז חוזר בתשובה, העלפט דער אובערשטער אז מען איז "קוצר ברינה", איז דא וואס צו שניידען, מחצדי חקלא, און מען קריגט התקרבות, און מען ווערט א מקורב צו אויבערשטן, [ואז: "ברינה יקצורון", שמקודם יש ענין של זריעה בדמעה, היינו ערבוב, בלבול, חשש מעבירה, לא מדובר ח"ו על חטאים גסים, שעל ידם נופלים לגמרי, רק חשש של נפילה, מנפילה מדבקות, מדחיה, מלהביא משהו זול לא נקי אל הקדושה, להפריע לקדושה כביכול, בחי' של דמעה, שהיא דמאי, הינו לא ברור מהי, לא טהרה לא קדושה ולא טומאה, בכזה מצב כה בלתי שקול, אדם צריך לתפוס את עצמו, ולחזור בתשובה, ואז השי"ת עוזר שהאדם יחזור בתשובה "קוצר ברינה", יש אז מה לחתוך, אצל אלו עובדי השדה, ומשיגים התקרבות, ונעשים מקורבים להשי"ת] – "הזורעים בדמעה ברינה יקצורון".