תוכן

שוחחנו בענין השיעור, ובשעת השיחה אמר לי: דו ביזט נאך מיר נישט משיג, דו האסט נאך נישט קיין השגה אין מיר. אמרתי: דאס ווייס איך. [אתה אותי עוד לא משיג, עדיין אין לך השגה בי. אמרתי, זה אני יודע]. אבל תיכף אמרתי לו, מענין שבתות שהיה עורך השולחן, ומאז הפסיק. אמר לי: דאס פעלט דיר זעהר אויס, דו האסט פארלארן מיט די טישן 80% דאס פעהלט דיר זעער. [זה מאד חסר לך, בענין עריכת השולחנות שאינם מתקיימים הפסדת שמונים אחוז מהקשר עימי, וזה מאד חסר לך.] ואני פעמים אחדות אמרתי בענין זה, והוא בשלו: איך בין שוואך צו מאכן טיש. [אני חלש מכדי לערוך שולחן]. וכיון שדיבר בהשגתי בו, אמרתי לו: וגם אצלי השבת לא כמו שהיתה מקודם מחמת החולשה, אז תיכף הגיב במרץ: איך ב"ה לייד נישט בי מיר דער שבת איז די זעלבע זאך, אלא וואס, פאר זיך האב איך גענוק, אבער צום געבן, בין איך שוואך. א מאל האט זיך איבערגעגאסן האט ...[היה מספיק] פאר אייך אויך, היינט גייט די שפע נשט איבער, אבער פאר זיך האב איך אל'ם [הכל]. [אני ב"ה איני סובל אצלי השבת היא אותו דבר כפי שהיתה , אלא מה, בשבילי יש לי מספיק, אבל בכדי לתת אני חלש. פעם היה השפע נשפך לחוץ ממני, השפע היה מספיק עבורך גם, היום השפע אינו נשפך לחוץ, אבל עבור עצמי יש לי הכל.] כשאני לעצמי הרגשתי שנגעתי בנקודה רגישה מאד, ועל כן אמר לי אז: דער אובערשטער זאלט געוואלט איך זאל פראווען טישן, וואלט ער מיר געגעבן כח דערצו, אבער איך האף אז ווען איך וועל ענדיקן דעם כרך י"ד פון זהר וולען מיר זיך נעמין פרובירן. [אם היה השי"ת רוצה שאני אערוך שלחנות, היה נותן לי כח בשביל זה, אבל אני מקוה, שכאשר אסיים את כרך י"ד של הזהר, אז ננסה לערוך שולחנות.]