תוכן

פ' שקלים תש"ח
​שבת שלפני אדר היא בבחי' שורש לכל האדר, היינו שהשבת כוללת כל האדר. שבת היא אהבה, ויום טוב הוא בחי' שמחה, ששמחה היא רק תוצאה מאהבה. וכשנכנס אדר מרבין בשמחה, וכשיש כבר אהבה שהיא שבת שלפני אדר, שזהו משמעות ​"כשנכנס" אדר, כשנכנס פירושו השבת – השורש לכל האדר, אז מרבין בשמחה שהוא תוצאת האהבה, והתוצאה מן האהבה הוא שמחת הימים טובים, שהשבת הוא קדש והחגים הם מקראי קדש, תולדה מהשבת, ולכן כשנכנס אדר מרבין בשמחה, כי כיון שנכנס השבת – השורש לאדר, יש מקום לשמחה, לימים טובים.
ומה שאמרו "בשמחה" זהו בחינת "תמונת ה' יביט", סוד גדול, כי אי אפשר להגיע לשבת – השפעת השגחה פרטית, אא"כ יעבור מקודם את מדת הרחמים השכר ועונש. כי בזמן מדת הרחמים שהוא שעת שכר ועונש יש עדיין תפלה, ובזמן השגחה פרטית אין תפלה פועלת כלל, כי בהשגחה פרטית הכל טוב ורצוי, שהוא בבחי' "ורחמיו על כל מעשיו", אפילו על המזיקים, שהם גם פעולתו, ואין רע והכל טוב. ואם כן איך אפשר להתפלל על צרת ישראל, ולבקש מפלת שונאי ישראל? אלא שזהו סוד שאי אפשר לעמוד בו בדרך השכל, לפי השכל זוהי סתירה גמורה, אבל אצל קוב"ה הכל שפיר וקיים.
וכן מצאנו אצל רבי יוחנן בן זכאי שחלה בנו ולא יכול להתפלל. ושוב היה מעשה אצל רבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ריב"ז וחלה בנו של רבי יוחנן, אמר לו: חנינא בני בקש רחמים עליו, הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו, לא היו משגיחין בו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה לאו, אלא דומה לעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך. והנה ריב"ז שהוא כשר לפני המלך הוא השגחה פרטית, ואין כאן מקום לתפלה שהיא רק שכר ועונש, לפיכך בשבת שהיא השגחה פרטית אין מקום לתפלה, ולא יכול ריב"ז להתפלל. אבל רבי חנינא היה בבחי' כעבד לפני המלך, כעבד היינו בחי' שכר ועונש – פעלה תפלתו ונתרפא.