חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

שחרית של חול

תוכן


                                                     שחרית של חול

   יוצר האדם ומנהיג העולם, הוא ברא כל הבריות ובראשם האדם, ומסר בידו התיקון הכללי של העולם, והבריות גם כן, כמו שכתוב: "וירדו בדגת הים" כידוע. וזה בכח העבודה שמסר בידו, שבה יוכנו המשרתים לקבל השפע מאת המלך. וזה סוד הקרבן, שסודו לשון קריבות, והיינו לקרב כל הענפים אל שרשם2, להיותם מושגחים מהם. וזה היה נעשה בבהמה, שסודה בסוד בריאה, ששם מתחילים הענפים יוצאים מן האלקות, ובם יכול להיות פירוד ח"ו. על כן היו מקריבים הקרבן לקרב אותם3; וזה היה בזמן בית המקדש. אבל עתה התפלה היא במקום הקרבן, כמו שכתוב "ונשלמה פרים שפתינו", ששניהם הולכים לתכלית אחת כפי הזמן. פירוש: כי לא הסדרים והדרכים שהיו משתמשים מהם בזמן הבית לצורך העבודה, הם מה שיוכלו להועיל עכשיו בתפלה, כי ההנהגה נתחלפה וכמה דברים נתקלקלו, כמה חוזק לקחה הס"א בעה"ר, ועל כן צריך להשתמש מדברים אחרים, ההולכים בסדר אחר ממה שהיה בזמן בית המקדש, אלא שכל אחד לפי סדר ההנהגה הזמנית, הולך אל תכלית אחת. ואנשי כנה"ג בחכמתם סידרו התפלה בסדר אמיתי ונכון, שידעו שזה יוכל להועיל לפעולה הזאת, כמו שאבאר בס"ד.

   הנה בלילה הוא זמן שליטת החיצונים, כמו שכתוב; "תשת חשך ויהי לילה" וגו'. וזה כי בלילה היא הנהגת הדין, ועל כן הס"א שפועלת אותו לוקחת כח, וניתן לה רשות לינק מן הקדושה ולהתאחז בעולמות שלה. ומפני זה בבקר, קודם כל דבר, צריך להעביר הס"א מכל המקומות שנתאחזה, שאחר כך יוכלו העולמות לעלות להיות נכללים בשרשם בלי מונע. וזה עושים במצוות המעשיות, שהם; נטילת ידים, ציצית, תפילין של ראש ושל יד.

   והנה בנטילת ידים מכוונים לטהר החיצוניות של ג' אחרונות דעשיה. ובתחילה הפנימיות שלהם נטהר כשהוא נפנה, ובנטילה - החיצוניות ;ובברכה ממשכים המקיף עליהם. ובציצית מטהרים ג' אחרונות דיצירה, היינו בטלית קטן הפנימיות, בטלית גדול החיצוניות, ובברכה ממשיכים המקיף. וממילא נטהר חיצוניות ז' ראשונות דעשיה. ובתפלה של יד נטהר עולם הבריאה בג' אחרונות שלו, והיינו בהנחה - החיצוניות, כי הפנימיות אין צורך, ובברכה ממשיכים המקיף. ונטהרים חיצוניות ז"ר דיצירה, ופנימיות ז"ר דעשיה. ובתפלה של ראש מכוונים לטהר חיצוניות ג' אחרונות דאצילות, וכאן אין צריך יותר כי מעט אחיזה יש לקליפות באצילות. וממילא נטהרים חיצוניות ז"ר דבריאה ופנימיות ז"ר דיצירה. ואמנם לכל אחת מאלו המצוות יש להם פעולות בפני עצמם, כי מה שאמרנו הוא דבר הולך לכללות התפלה.

   ונתחיל מנטילת ידים, שהיא לטהרם מן הבת מלך השורה עליהם בלילה. וצריך להמשיך החסדים מיסוד אימא, הנקרא נטלא בבחינה זאת הפרטית, לטהרם. וצריך לערות עליהם ג' פעמים בדילוג, כי כך צריכים האורות להאיר לפעולה זו, כי הידים הם ג' בחיבורם, וג' י"ד הוא מ"ב, וכל אחד כולל מ"ב אחד, והם ג' מ"ב דעס"מ. ובתחילה בא המילוי דמילוי של כל הג', ואחר כך המילוי, ואחר כך הפשוט; ועל כן צריך הדילוג כמ"ש, כי מכוונים בתחילה המילוי דמילוי, ואחר כך המילוי, ואחר כך הפשוט; והם ג' אורות הבאים מכח"ב על הידים לטהרם, ובאים מלמטה למעלה, היינו בינה חכמה כתר, שסודם - מילוי דמילוי, מילוי, פשוט, כידוע.

   ועוד צריך לכוון: יד ימין - יקוק אלקינו יקוק. יד שמאל - כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, חיבורם - יקו"ק יו"ד ק"א וא"ו ק"א. ועוד מכוונים: יד ימין - יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף, יד שמאל - וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף, חיבורם - יקו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וצריך לכוין במים עצמם, שסודם מ"י דאלקים, והם נ'1 יודי"ן שיש באחורי עסמ"ב, קס"א קס"א קמ"ג קנ"א, אלקים דיודי"ן ודההי"ן ודאלפי"ן.

   ר"ת על נטילת ידים הוא עני, ועולה ק"ל שהוא ריבוע מ"ה, וס"ז עשיה המקבלת מאחורי היצירה.

   ואחר כך מגביהים הידים עד הראש, וזה להחזיר החסדים לשרשם, מאחר שעשו פעולתם, כדי שהקליפות לא ינקו מהם, ויכוין בזה - שעולם העשיה יתעלה מן הקליפות.

   ויברך הברכה, וסודה: ברוך - להמשיך אור מיסוד אימא, הנקרא כך, אל חג"ת לתת להם כח לעלות משם3. וזהו אתה ה' אלקינו שסודם חג"ת, ואז היא נקראת מלך העולם. ואחר כך יוצאים משם בשפע שקיבלו, ומורידים אותו אל נוק' המגלה כל הפעולות למטה. ודרך ירידתו הוא: מיסוד אימא אל ת"ת דז"א, ששם גילויו, ויורד  דרך הנה"י אל נוק' . וזהו אשר שהוא יסוד אימא, קדשנו בת"ת, במצוותיו בנ"ה, וציוונו ביסוד, וסיום הברכה הוא במלכות. וכאן מסיימים על נטילת ידים, והסוד הוא בסוד המים, שהם החסדים היוצאים מבחינת הנטלא כנ"ל.

   וכוונת ברכת המצוות לעולם שוה, אלא שסיום הברכה הוא לפי המצוה - כפי בחינת ההארה הצריכה להאיר לצרכה. וכן בברכות הנהנין, או ברכות הודאה, עד מלך העולם הוא שוה בסדר הנ"ל. ושם אין יש אשר קדשנו, אלא מיד מסיימים הברכה, והסוד הוא - לפי שהמצוות הם תיקוני הנוק' בפרט, לעשותה ממצה - מצוה4, לחברה עם הו' כידוע, ועל כן בברכותיהם מזכירים הנה"י, שענינם התפשטות מחג"ת לצורך נוק' כידוע. אבל בשאר הדברים, מיד שיוצאים מן היסוד שבת"ת, ממשיכים אותו אל נוק', כי אינו דבר פרטי לה, אלא היא מגלה אותה למטה5, ועל כן אין שייך שם ענין נה"י כלל. וסיום הברכה הוא לפי ההארה שהאירה לעשות הדבר ההוא שנהנים ממנו, או מה שהאיר לעשות לו אותה הטובה שעליה הוא מורה.

   אבל כל הברכות של תפלת י"ח, וכן כל שאר הברכות שאין יש בהם אלא בא"י, כונתם היא; שהכל נכלל ביסוד ומלכות. וסודם: ברוך - יסוד, וה"ס ריבוי דברכאן, אתה - מלכות, ואחר כך יקו"ק - שיסוד ומלכות נסדרים תחת שם הוי"ה ב"ה, בסוד: יק"ו - יסוד, ה' - מלכות.

   נחזור לעניננו, הנה ברכת על נטילת ידים סודה באריך דעשיה, ועל כן יש בה י"ג תיבות בסוד הי"ג תיקוני דיקנא. ברכת אשר יצר, היא באבא דעשיה, ויש בה מ"ה תיבות בסוד חכמה. וצריך לסמוך לה מיד אלקי נשמה, שהיא באימא דעשיה כי או"א לא מתפרשאן.

   וסוד אלקי נשמה, הוא כל מדרגות הנשמה - אלקי הוא הלבוש בסוד אלו"ה, נשמה שנתת בי ה"ס נל"נ, אתה בראת - נשמה, אתה יצרת - רוח, אתה נפחת - נפש. ומסיימים; המחזיר נשמות וכו', וכאן נכלל גם פעולת תחיית המתים שתעשה לע"ל1.

   ואחר כך מסדרים הי"ח ברכות. וסודם י"ח חוליות, בסוד ז"א שסודו ט' מלמעלה למטה, וחוזרים ונכללים מלמטה למעלה. ונאמר סוד כל הברכות.

   הנותן לשכוי בינה וכו' זהו גבריאל, שהוא הכרוז העליון, בסוד הגבורות המשמיעות קול. ועד שהוא לילה נוטל ה' גבורות של נוק', וזה בחצי לילה הראשונה, וכשמגיע חצות לילה אז נוטל הגבורות של אימא להכין פעולת הז"א לצורך היום. וכנגד זה בבריות למטה יש התרנגול שקורא בחצות, כי מבחינה זו נמשך. וזהו; הנותן לשבוי בינה שהן

גבורות אימא, ובזה מבחינים בין יום ובין לילה, כי אז נשלמה פעולת הלילה, ומכינים פעולת היום.

    ואחר כך מברכים שלא עשני גוי, וכן עבד ואשה. שהם ג' קליפות קשות, שאנו מודים להקב"ה שהצילנו מהם בלילה.

   פוקח עורים, הם ס"ג ומ"ה שהיתה חסרה מהם הארת הע"ב בלילה, שע"ב מאיר לב"ן, ואז היו עורים, כי בחינת הראיה לא היתה מאירה בהם. ובזמן שחוזרת להאיר נקרא שנפקחים2.

   מתיר אסורים, אלו זו"ן שבלילה היו אסורים בבטן אימא בסוד עיבור, שעכשיו יוצאים.

   זוקף כפופים, סוד זה, כי ז"א היה ג' תוך ג' בעיבור - ביציאתו נזקף.

   מלביש ערומים, אלו זו"ן שבלילה היה חסר מהם הלבוש מאימא, שהוא החשמל המלביש אותם, ואז היו נקראים ערומים, ועכשיו מתפשט עליהם.

   רוקע הארץ, הוא סוד נוק' שנבנית בנ"ה, ששם החסדים מגולים, וזהו  -על המים. ובנינה בסוד ריקוע כידוע, והיינו ששרשה נקודה א' ומתפשטת לי' נקודות.

   המכין מצעדי גבר, אלו נ"ה דז"א, שנשלמים להתקן ביניקה, כי כיון שהוד אינו נשלם, גם נצח צריך תיקון, בסוד: בהדי הוצא וכו' .

   שעשה לי כל צרכי, ס"ז המלבוש של אימא הנ"ל, היורד תחת רגלי זו"ן בסוד מנעלים.

   אוזר ישראל בגבורה, ועוטר ישראל בתפארה, הם סוד ז"א, שמחציו ולמטה מלובש מנוק', וס"ז גבורה, ומחציו ולמעלה מעוטר באימא, וזה תפארה, בסוד הו"ה כידוע.

   הנותן ליעף כח, ס"ז הלבוש הנמשך מלמעלה על הנשמות לתת להם כח לעמוד נגד הס"א, בלילה מתחלש ובבוקר חוזר להתחדש 

   המעביר שינה מעינינו וכו', הם ס"ג ומ"ה, שסוד השינה נעברת מהם בהארת הע"ב כנ"ל.

   ואחר כך אומרים יהי רצון, ומסיימים גומל חסדים טובים, וס"ז החסדים המגולים ששם נשרשים ישראל. וגומל עולה ג' הויות, בסוד הג' חסדים המגולים כידוע.

   ואחר כך מתפללים להנצל מי"א ארורים, שסודם עשר קליפין והמקיף שלהם. וזהו יהי רצון שתצלנו היום ובכל יום וכו'.

   ואחר כך מברכים על דברי תורה, להמשיך הכח של התורה. ומכוונים בברכה כנ"ל. ועוד: ר"ת על דברי תורה הוא דעת - להמשיך משם הכח.

   ועוד: לשמה - לשם ה'. ומכונים יחוד1, והוא: שיסוד אבא יתגלה למעלה מן החזה אל לאה וימתק דיניה, ומכוונים ג"ר שלה: ה"י ה"א ה"ה - ל"א, ועם ה' -  ל"ו, כמנין לאה. ג' אמצעיות: ה' בג' ציורים - ד"י ד"ו וו"ו - מ"ב, ועם ה' - מ"ז; מ"ז ול"ו הוא פ"ג, שהוא מ"ו ול"ז - מילוי ע"ב ס"ג. ג' אחרונות: ה"י פעמים ה"י, ה"א פעמים ה"א, ה"ה פעמים

ה"ה - שס"א, ועם פ"ג הדי מד"ת, וסוד זה הד' אלפי"ן שמהם נעשה הכתר שלה. ומסיימים הברכה ואומרים ברכת כהנים.

   אחר כך מתעטפים בטלית, ומכוונים כנ"ל בסוד טהרת העולמות, וגם בתפילין. וסוד הטלית: הוא המקיף של אימא הנעשה טלית על הראש דז"א. והתפילין הם סוד המוחין הבוקעים המצח ויוצאים לחוץ. וכל זה נעשה אחד שנשלם ז"א בגדלות, כידוע. אבל צריך להבין, כי קודם התפלה עדיין הוא בסוד הקטנות, ואלו הבחינות עדיין אינם מאירים בו, ואם כן איך מניחים טלית ותפלין קודם התפלה. אלא הענין הוא, שהטלית והתפלין  שאנו משימים בבוקר הם בסוד הרושם שנשאר מן היום שעבד, שאחר כך בזמן התפלה באים אותם של היום, ומאירים זה בזה ונתקנים.

ובבוקר נוק' עולה מבריאה בבחינת נקודה, בכל הכח שקבלה בהיותה פב"פ, ונקשרת בזרוע שמאל של הז"א, ושם עושה התפלין של יד שלו כי נוק' בשמאל נקשרת, ומאירה שם בכל בחינותיה, היינו ג' כריכות לג"ר, ז' - לז"ת, ג' שבאצבע בסוד נה"י דז"א במוחין שלה. אבל אינו זה הדרך שעולה להבנות, כי זה עושים אותו בתפלה מעט מעט.


   ואחר כל הולכים לבית הכנסת, ומכוונים שכנס"ת עולה י' פעמים ב"ן, וה"ס נוקבא הכונסת בה כל הפרצופים, כי היא מאנא דכלא. ומכוונים גם כן בכל יום אות א' משם אבגית"ץ וכו', ואחד מן השמות האחרים היוצאים ממנה. כגון: ביום א' - השם עצמו בסוד החסד; ביום ב' - קרע שטן בגבורה, וכן כולם. (הג"ה: וקודם שתתחיל בתפלה, תכוין לקבל עליך עול מלכות שמים, ומ"ע של ואהבת לרעך כמוך. ותאמר בפה, הריני מקבל עלי המצוה הזאת, ותכוין לאהוב כל אחד מישראל כגופך, ובזה תעלה התפלה שלך כלולה מכל ישראל, ותהיה מקובלת.)

   ואחר כך מתחילים פרשת העקדה, וזה לעורר מיתוק הגבורה שנעשה בסוד העקידה, כדי שהדין יתמתק.

   ואחר כך אומרים רבון העולמים וכו'. ובתוכו שמע, והיא השירה של ישראל1, כי כחם ביחוד השלם כידוע. וסודו - הכנה למה שיעשה בתוך התפלה, ונבאר סדרו בקיצור.

   שמע - שם ע', להוריד כח מז"ת דאימא לנוק' - שתוכל להעלות מ"ן. ומכוונים שד"י יקו"ק - ש"ם. ה' פעמים י"ד דב"ן (היינו ד' ההי"ן בציור ד"י, והי' והד' ) עולה ע'; וג' ווין וב"ן עצמו - ע' .

   ישראל - שיר אל, להמשיך כה מחו"ג דאבא אל ז"א, לעשות פעולתו בסוד המ"ד. ועוד, ישראל - שר אלי, והיינו מילוי דשד"י - ש"ר, ואקי"ק דיודין  פשוט, ומלא, ומלא דמלא - יש בו מ"א אותיות, כמנין אל"י. ומכוונים להמשיך מקיף דאימא, ופנימי דאבא דקטנות בז"א.

   יקו"ק אלקינו יקו"ק - להמשיך כח אל או"א ודעת, מן א"א. ומכוונים ע"ב קס"א ע"ב.

   אחד - בסוד היחוד השלם. אח' ד' - ז"א ונוק'. ומכוונים למסור נפש על קידוש השם, ובכח זה להעלות הנל"נ והנשמה שלו על ידי ע"ב ס"ג, עם ז"א ונוק', לאו"א בסוד מ"ן, ובכח זה יזדווגו או"א בסוד יאההויה"ה. וממשיכים מקיף דקטנות דאבא, וו"ק פנימים דגדלות דאימא בז"א. ואבא ממשיך הטיפה מפנימיות דאריך, והיא ע"ב, ומורידה ליסוד אימא, ונעשית ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ונעשים לה לבושים מד' אקי"ק במילואיהם. ובאים לז"א ד' יק"ו במילוי, וד' אה"י במילוי גם כן. והרי באו ו"ק פנימים דגדלות דאימא. ומכוונים אל"ף ה"י וי"ו ה"י, שהוא כללות המוחין בסוד הדעת.

 

   ומד' אלפי"ן דד' אקי"ק מלאים, שהם כמנין מדת, יעשה כתר ללאה.

   ואומרים בשכמל"ו, ומכוונים: ברוך שם כבוד - חב"ד דלאה: מלכותו כתר שלה; לעולם - שאר הפרצוף שלה; ועד  - יעשה כתר לרחל מד' הי"ה מלאים, ומהפשוט נעשה הכתר, ומהמילוי נעשה הגוף, והפשוט עולה פ' כמנין וע"ד. ומסיימים עד הסוף של ק"ש, והסדר אכתוב אחר כך בס"ד.

   ואחר כך מתחילים לסדר התפלה בארבעה חלקיה, בסדר העולמות אבי"ע. והנה ארבע פעולות עושים בתפלה: אחת בכל עולם, והם כלליות לכל העולמות. בתחלה לטהרם2, וזה עושים בעשיה, על ידי הקרבנות ושאר הדיבורים

[נ"א: הדברים] כמו שנבאר; ואחר כך לעורר השיר בסוד שירת המלאכים, וזה ביצירה בפסוקי דזמרה; ואחר כך תיקון ההיכלות, להיותם נכללים זה בזה, וזה בבריאה; ואחר כך תיקון בנין זו"ן לצורך הזיווג, וזה באצילות.

   וכללות התפלה הוא: בתחלה לתקן כל העולמות בתיקונם - להיותם כנפים לאצילות בעת הזיווג. כי הם לבושיו. ואחר כך נעשה הזיווג ,ונחלק השפע לכל אחר כראוי לו. ואחר כך חוזרים למקומם מתוקנים4. ונבאר פרטם בס"ד.

   הנה בתחלה אומרים פרשת התמיד. וזה בעולם העשיה. ופעולתו :לטהר העולמות מן הקליפות שנאחזו בהם בלילה. וקודם לזה צריך לכוין שמות העשיה. והם: ה' אחרונה דיקו"ק, שם ב"ן. ואל אדני. ועוד מכוונים להעלות כל העולמות זה בזה. היינו פנימיות של התחתון בחיצוניות של העליון. וזה מתחילים בחב"ד דעשיה. ומכוונים להעלות פנימיות שלהם בחיצוניות נה"י דיצירה. וכן כל מדרגה עד האצילות. ומשם עד למעלה למעלה, כי זאת היתה פעולת הקרבנות - לקרב הענפים אל שרשם5. ומכוונים במלת עולת שהוא אותיות תולע, וסודו: כח אחד מן הקדושה המכלה הקליפות.

   ואחר כך אומרים פיטום הקטרת. וסוד הי"א סמנים הוא הי"ס של הקליפה והמקיף שלהם. ומכוונים לברר משם כל הטוב שיש להם מן הקדושה. וסדרם הוא: הצרי - כתר, הצפורן - יסוד, החלבנה - מלכות, הלבונה - אור המקיף, מור - חסד, קציעה - גבורה, שבולת נרד- ת"ת. כרכום - נצח, קשט - חכמה, קלופה - בינה, קנמון - הוד, כי כך נסדרו בברייתא.

   ואומרים אביי ואנא בכח, ומכוונים  במלכות דיצירה, שבפרשת התמיד לא הזכרנוה. והיא נחלקת לפנימיות וחיצוניות, הפנימיות שלה עם חצוניות חב"ד דעשיה שנשאר- נעשה מלכות דיצירה. החיצוניות שלה עם פנימיות חג"ת דעשיה נעשה חב"ד דעשיה. ובאנא בכח, מכוונים בשם מ"ב שהוא גבורה, להעלות כל הבחינות שאמרנו.

   ואומרים איזהו מקומן, ושם נשלמת העליה של העולמות. והיינו פנימיות נה"י דעשיה מתחבר עם חיצוניות חג"ת; פנימיות מלכות עם חיצוניות נה"י. ונשאר חיצוניות מלכות דעשיה, ואז עולה אותה הבחינה האחרונה של מלכות דעשיה, המלובשת בקליפות להחיותם, ומתחברת עמה, ונכללת בקדושה. ואז אין לה שום שייכות עם הקדושה בעת

ההשפעה. וזאת היא כל כונתנו בכל העליות שזכרנו - להרחיק הס"א מן הקדושה בעת ההשפעה. ואם אחר כך חוזרת - זה אינו כלום, כי די לנו שהיתה רחוקה בזמן הצריך.

   ואחר כך אומרים ברייתא דר' ישמעאל וסודה עשיה שיש בה י"ג מדרגות - עשר למטה, וג' ממנו שעלו אל היצירה שהיא סוד התורה, ומתלבשת בהן.

   ואחר כך אומרים הודו לה' קראו בשמו וכו' . וסודו היכל ק"ק דעשיה, שבו עולה העשיה אל היצירה. אבל אינה כמו העליה שזכרנו למעלה, כי שם עולים במדרגה - שנעשים מאותה המדרגה; דרך משל :פנימיות חב"ד דעשיה נעשה ממש חיצוניות לנה"י דיצירה, וכן כולם. אבל כאן עולם העשיה אינו עולה אל היצירה להעשות יצירה, אלא ר"ל שנכלל שם כענף שנכלל בשרשו. וכן הוא בעולמות האחרים שנכללים כולם זה בזה, עד שעולים ונכללים באצילות, שהוא השורש העליון של כולם, לקבל כל אחד השפע הראוי לו.

   ועוד מכוונים לטהר חיצוניות נה"י דיצירה, כי כיוון שנתלבש בפנימיות חב"ד דעשיה, היו יכולות הקליפות לינק מהם.

   ואומרים אל נקמות וכו', ומכוונים לעורר הי' הרוגי מלוכה, שהם בתוך הקליפות, למ"ן לצורך הזיווג, ועמהם כל הניצוצין שיש שם מן הקדושה. ור"ת הוא: אני אנה, וזה שאמר ראובן בזמן שלא מצא יוסף בבור: הילד איננו וכו', כי ראה שבשביל אותו עוון יצטרכו למות אותם החכמים.

   סופי תיבות כי גמל עלי - יל"י. והוא שם גדול שבכוחו עולים הניצוצות של עולם העשיה.

   ואחר כך אומרים ה' מלך וכו', ב"פ, בסוד אותיות מנצפ"ך שהם כפולות, כי מלך מלך ימלך עולה מנצפ"ך, וסודו זו"ן שלימים בכל בחינותיהם, על ידי העלאת מ"ן הנ"ל. וסדרו הוא כך:

 

חכמה חסד   מ"ן   בינה גבורה    צ'    דעת ת"ת    פ"ך

יֶקֶוֶ"קֶ          מֶלֶךֶ     יָקַוָ"קַ         מָלָך     יִקְוֹ"קְ       יִמְלךְ

 

                  יְקֹוָ"ק שורש נוק' בדעת ת"ת

                               לעולם ועד

 

  נצח          מ"ן       הוד           צ'        יסוד        פ"ך

יֶקֶוֶ"קֶ          מֶלֶךֶ     יָקַוָ"קַ         מָלָך     יִקְוֹ"קְ       יִמְלךְ

 

                      יְקֹוָ"ק שורש נוק' ביסוד

                               לעולם ועד

 

   ואחר כך