בבוקר מיד אחר עלות השחר, יש חסידים שנוהגים לתקוע בשופר ל' קולות עם כונותיהם, כסדר שאכתוב לקמן אחר תפלת שחרית בס"ד. והם הכנה למה שיעשה בתפלה, כי כן כל התיקונים הגדולים האלו צריכים הכנה קודם. וקודם אלו התקיעות תאמר הי"ח ברכות של אלקי נשמה, פרשת העקידה, ויכוין מיתוק הדין והכבשו תחת החסד בסוד העקידה. ואח"כ: רבון העולמים וכו', וקריאת שמע כסדר הנ"ל בחול, רק ההפרש - להמשכת המוחין מבחינת העליה, שהיא זו"ן בגבורתו של הז"א, ושניהם נכללים שם. (וכל העליות של ר"ה הם בסדר זה - שבהם ב' מלכים משתמשים בכתר אחד, וזה לפי שהוא ר"ח, שבו נוק' שוה לז"א ואינה עולה תחתיו).
ואחר כך יסדר תפלתו כסדר כל הימים טובים. ובהיכלות יכוין: ז"א בהארת אימא, ככל הי"ט. קריאת שמע כסדר הנ"ל, רק המשכת המוחין כסדר הנהוג - לפי בחינת העליה.
ואחר כך יאמר תפלה בלחש, ואפרש לך סדרה לפי הכוונות. הנה ברכת אבות דר"ה היא כסדר כל ברכת אבות דשחרית דחול, רק שבכוונת שחרית דחול כיון שכל כונתינו אינה אלא להביא נוק' פב"פ עם יעקב, שהוא - עד הת"ת דז"א, לכן די לנו להעלותה בתחלה בסוד נקודה עד הת"ת. ואחר כך לבנותה בסוד פרצוף אב"א עד שם, כדי שכשתנסר תבא פב"פ עד השיעור שהיה בנינה בהיותה אב"א; וכן די לפי כונת זיווג תפלת שחרית. אבל כאן כיון שכל כונתינו - להביא נוק' פב"פ כנגד כל פרצוף ז"א עד הכתר, ותזדווג עמו בזיווג שלם1, לכן צריכים אנו בתחלה להעלותה בסוד נקודה עד הכתר, אחר כך לבנותה בסוד פרצוף כנגד כל פרצוף ז"א אב"א; וזה בבנות לאה בחג"ת מאחוריו, ורחל בנה"י גם כן מאחוריו2, עד שכשתהיה מנוסרת - תהיה פב"פ כנגד כל פרצוף ז"א.
וצריך לידע, כי כיון שכל הנסירה אינה אלא לצורך רחל כידוע, כי כן הזיווג בשמיני העצרת אינו אלא בה, לכן בבוא הנסירה, ונה"י אימא נכנסים בנוק' לבנותה כידוע, אז רחל יורשת מקום לאה, היינו שהט' ספירות שלה נכללים ברחל, והנקודה העיקרית שלה נעלמת באימא, כנ"ל בתיקון חצות בענין הנוקבין. וזה, כי בבנות אימא נוק', אין ללאה חלק בזה כלל, ולכן נעלמת הנקודה, והט"ס נכללות ברחל, כי כן הט"ס מתחלפות מזו לזו כנ"ל. אבל מיד שננסר ז"א מראשו עד החזה, ואימא נסתלקה מזה החלק, שכבר הוא מתוקן, חוזרת הנקודה של לאה להתגלות, והט"ס שהלכו לרחל חוזרות לה ונמצאת היא פב"פ. וזהו שאמרו - שלאה ננסרת ביום א' של ר"ה, ור"ל שננסר ז"א עד החזה וכנגדו כל בחי' הנוק' השייכות עד הת"ת שלו, וכשהם ננסרות חזרה הנקודה של לאה להתגלות, נמצא לאה מנוסרת. אבל לא שבענין הנסירה יהיה חלק ללאה כלל, כי לאה אינה דבוקה עם הז"א כמו רחל - כותל אחד, שתצטרך נסירה להפרידם.
ועוד יש כונות אחרות בפרטיות הברכה, והם בחי' של גבורה בסוד רי"ו. וזה כי כיון שכל עליות היום בגבורה, לכן כל המדרגות שעולה נוק' בהם, מאירים הרבה שמות שעולים למנין רי"ו; וכן צריך רי"ו אחרים3 כנגדם, להעלות נוק' שם.
והבנין - בנה"י דז"א, ורחל לבד. וזה פשוט, כי כיון שהוא לתיקון הנסירה - אין ליעקב חלק בזה כלל4.
ועוד מכונים ביאת המקיפים בתוך ז"א. היינו הארות הנכנסות בתוך המוחין, שצריכות לצאת לחוץ בסוד מקיפים לעשות תפילין, וזה בבקוע המצח של ז"א בכח הארת הנימא דא"א. ולא שיהיו מקיפים דל"מ5, כי אלו אין להם ליכנס לפנים כלל בשום זמן, רק בהתחלף המוחין מגדלות א' לגדלות ב', שאז נעשים לו מקיפים אחרים, כנ"ל בשבת. וזה מכונים ב"אלקינו ואלקי אבותינו" - זיווג או"א למקיפים; והמשכתם ב"אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב". ואין לכוין כאן מה ששייך להמשכת המוחין הפנימים, אע"פ שבסוף הברכה מכונים כסדר החול6, וזה - כי כיון שכאן יש כונה יותר גדולה, ממילא נעשה הקטנה בלי שנכוין אותה7.
וכונת המקיפים בסדר שאכתוב, יכולים לכוין אותה גם בכל יום לפי שאין יש בכונה זו שום דבר פרטי לר"ה. כמו הרי"ו, שהם דוקא לשליטת הגבורה בר"ה כנ"ל. אלא שבר"ה צריך לכוין המקיפים לפי שהוא8 תיקון כללי, והיה חסרון לתיקון אם לא היו מכונים אותם. אבל בשחרית דחול - מי שירצה יוכל לכוין, אבל אינו שום חסרון אם אינו מכוין, כי כבר נכנסים מאליהם.
ועוד שינוי אחר בברכת אבות זו מאותה של חול, כי שם מיד שנסתלקו המוחין ב"מלך עוזר" וכו', חוזרים וממשיכים אותם ב"ברוך אתה" בב' כריעות, וכנ"ל. אבל כאן ב"ברוך אתה" יש כונות אחרות כמ"ש. והטעם הוא, לפי שבשחרית דחול, מיד שנסתלקו המוחין - צריך לחזור ולהביאם, כי כשנבנית נוק' בנה"י אימא, מיד חוזרת פב"פ, כמ"ש למעלה, שמכונים בזקיפה הב': רחל עם יעקב פב"פ, וכך צריך לצורך הזיווג. אבל כאן, נוק' - די שתבוא פב"פ עם הז"א ביום שמיני עצרת: ולכן כשהתחלנו תיקון הנסירה בברכת אבות, אין לכוין חזרת המוחין בז"א9, כי אין אנו צריכים לזה עכשיו, כי כבר התיקון אינו נשלם כאן, והמוחין אינם חוזרים אלא בתקיעת שופר, כמ"ש, והיא אינה נשלמת להנסר עד יוה"כ, מה שאין כן בחול, שנסירתה נשלמת מיד.
הטעם שחוזרים המוחין בתקיעת שופר אע"פ שהנסירה אינה נשלמת, והיה נראה לכאורה שצריכה אימא לשבת בנוק' עד סוף שלימות בנינה, ולפחות עד יוה"כ. אלא מפני שביום ראשון ננסר ז"א מראשו עד החזה, ונמצא שננסרה לאה וכתר רחל (כי עד שם מגיעים הבחינות האלה כידוע), ולכן כיון שננסר הכתר של הנוק' שהוא העקריות של הפרצוף - אימא מסתלקת, כי די בזה, והשאר הבחינות נבנות מאליהן. אעפ"כ גם ביום השני חוזרים ותוקעים בשופר לתקן חכמה דרחל, אבל משם ואילך אין עוד צורך, כי כבר המוח נתקן, והתיקון נעשה מאליו.
ועכשיו שאמרתי ברכת אבות בכלל, אפרשנה בפרט בסדר המלות, וכל שאר התפלה גם כן, כמו שתראה בס"ד. ומתחיל: אדני שפתי תפתח, ומכוין בדרך כונת החול, אלא שהאל"ף ד אדנ"י יצייר אותה בצורת רי"ו ועם די"ן עולה פ"ר, וה' - פר"ה, והוא מיתוק הפ"ר דינים. ועוד יכוין יותר מכונת החול במלת "תפתח" - יחוד או"א בסוד אחה"ע גיכ"ק, ועולה רי"ו בסוד הא' דאדנ"י. ותתחיל ברכת אבות ותכוין בסדר הכתוב כאן.
ברוך תרד ו' לגבי ה', ה(ר י) - רי"ו. והם ג' ע"ב דס"ג שיוצאים מאל"ף ד אהי"ה דההי"ן.
ו"ה - כ"ב י"ו לה, וו' לו' היכלין שתחתיה. יו"ד ה"י דקס"א.
ירד הדעת קל לנוק', והוא כ"ו מתפשט לה' והוא ק"ל, והיינו ה' הויו"ת שעולים ק"ל. ג' מתגלים מהם, והם בריבוע. י' יה' יהו' יהו"ה, הרי ע"ב. כ"ו ק"ל ע"ב כמנין ברו"ך.
ג' ע"ב - רי"ו. ברו"ך עולה רי"ו10 וי"ב אותיות דאדנ"י - אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, הרי ב' רי"ו: אחד - בג' ע"ב. ואחד - בגימ' של ברו"ך.
א ת ה תרד י' לגבי ה', יה - רי"ו. והם ג' ע"ב דיודי"ן שיוצאים מאל"ף ד הי"ה דיודי"ן. ונשלם הכ"ב: י"ו לה, וו' לו' שתחתיה. אל"ף ה"י דקס"א.
ירדו הכ"ב אותיות מא' עד ת', וה' אותיות מנצפ"ך - לנוק'.
כ"ב אותיות כל אחד כלולה מעשר הרי ר"ך, תסיר מהם ד' אותיות
גיכ"ק שהם בסוד חסד, נשאר רי"ו, מ"ן דמנצפ"ך כבר נמתק ב"ופי"
כנ"ל, נשאר צפ"ך למתק, ועם שם הוי"ה הוא נמתק, צפ"ך והוי"ה הרי
רי"ו. את"ה עולה רי"ו צפ"ך, הרי ג' רי"ו.
ושלשתן נרמזים באותיות אתה: הראשון ב א ; השני - ב רג, ומתחברים באתה ונעשים אהי"ה - א"ה דאת"ה הם א"ה דאהי"ה, הת' דא רג "ה - י"ה שלו, עשר פעמים אהי"ה ר"י, ועם ו' אותיות המילוי -רי"ו; הרי ג' רי"ו, ועם השנים דברו"ך הם ה' רי"ו, שבהם עולה11 נוק' בה' מדרגות, שבכולם יש12 רי"ו א", כיצד:
עולה במלכות, ובה ריבוע אדנ"י; א' אד' ארנ' אדנ"י העולה קכ"ו, ושילוב יאהדונה"י הרי רי"ו.
עולה ביסוד - יאהדונה"י וה' כ"ה שבו, בסוד הנש"ב, הרי רי"ו.
עולה בנצח הוד- יאהדונה"י, וה' כ"ה שבו, בסוד הנש"ב, הרי רי"ו.
עולה בתפארת - יאהדונה"י, וג' מ"ב דעס"מ - רי"ו.
עולה בחסד וגבורה - יאהדונה"י,וה' כ"ה - רי"ו.
תרד י' דהוי"ה, ו'הו"ה כלולים בה, להעלות א' דאדנ"י, ו'דנ"י כלולים בה. אהי"ה דיודי"ן מאיר בא' דאדנ"י, ונעשית אהי"ה דאלפי"ן. ה"פ יהו"ה - ק"ל, ה"פ אדנ"י - שכ"ה והם השכ"ה דינים שעולים. הכל13 עולה תנ"ה, בסוד ג' אהי"ה מליאים ביודי"ן בההין ובאלפי"ן. את"ה ר"ת א'שר ת'נה ה'ודך על השמים.
(ואפרש לך ענין הכ"ה שהזכרתי, כדי שתבין היטב הכונה. והנה כבר ידוע שיסוד אימא כלח בחזה דא"א14 וממנו יוצאים ה' חסדים וה' גבורות, החסדים לז"א והגבורות לנוק'. וצריך לידע שהה"ח והה"ג הם בסוד נש"ב, וכל אחד מהם נחשב לה' אחת, עד שבכלם הם עשר ההי"ן ועולים לחשבון נ'. וחמשה מהם ניתנות לז"א בסוד החסדים, וחמשה מהם לנוק'. וה' ההי"ן עולות כ"ה, ומתפשטות בז"א בחג"ת נ"ה שלו, ה' אחת בכל ספירה מאלה הה', עד שבין כולם הם כ"ה. אבל כיון שכל אחד כלולה מכל הה', על כן נחשוב בכל מקום שמתפשטות, לכ"ה אחת, כי כח כל
הה' נמצא בו.
והנה הה' חסדים אע"פ שעיקר התפשטותם הוא בחג"ת נ"ה, עם כל זה נכללים ביסוד ומלכות. ועוד עולים לחב"ד שלו ולכתר גם כן, עד שכל הי"ס דז"א הם מתוקנות בסוד החסד, ונמצאת הנהגתו קבועה ונשלמה בסוד זה. וכן נעשה מן הה"ג בנוק', לקבוע הנהגתה בסוד הדין כידוע. נמצא שזהו ענין הכ"ה שאנו מזכירים כאן בעליות הנוק', שר"ל: החסדים שיש בספירות ז"א; ואנו חושבים כ"ה גם לחב"ד כי גם שם מתפשטים.)
ועתה אפרש15 סדר העליות:
הנה בתחלה - נוק' עולה במלכות דז"א, ושם אין אנו חושבים כ"ה, כי מלכות היא עטרת היסוד והיא טפילה אליו, ולכן די לחשוב אותם ביסוד ותחת הה' כ"ה יש ריבוע אדנ"י שעולה קכ"ו כמנין ה' כ"ה והכולל, ושילוב יאהדונה"י הרי רי"ו. כי בכל ספירות קו ימין דז"א יש שם הוי"ה ובקו שמאל שם אדנ"י, ובקו אמצעי שילובם ביחד.
עולה ביסוד, ושם שילוב הב' שמות הוי"ה אדנ"י, וה' כ"ה: א' משלו כי שם החסדים נכללים כידוע, ועוד ד' שמקבל מח"ג נ"ה, הרי ה' כ"ה, ועולים קכ"ה - וצ"א הרי רי"ו.
ואחר כך עולה בנצח הוד, ושם הב' שמות א' בנצח וא' בהוד, וה' כ"ה: ב' משלהם וג' שמקבלים מח"ג ודעת, הרי רי"ו.
עולה בת"ת, ושם שילוב הב' שמות הנ"ל להיותו קו אמצעי, וג' מ"ב דעס"מ שעולים קכ"ו, הרי רי"ו. וכאן אין אנו חושבים כ"ה כלל, אע"פ שגם כאן מתפשטים החסדים כידוע, עם כל זה להיותו מקום הגילוי ממש, האורות הם בריבוי גדול ומתלהטים הרבה, והכ"ה שהוא מה שנוגע לת"ת אינו ניכר כלל; ולכן תחת הה' כ"ה אנו לוקחים הג' מ"ב
הנ"ל.
עולה בחסד וגבורה, ושם הב' שמות: א' בחסד וא' בגבורה, וה' כ"ה: ב' משלהם וג' שלוקחים מחב"ד, הרי ה' כ"ה ובין הכל - רי"ו.
ואלו הם הה' מקומות שבהם רי"ו בכל אחד, ששם עולה הנוק, וכדי להעלותה16 שם מכונים הה' רי"ו: ב' בברוך, וג' באתה.
ובכריעה הזאת מכונים שם קס"א - יו"ד ה"י בכריעת הגוף, ואלף ה"י בכריעת הראש; ובזקיפה שם ע"ב, כי לעולם הזקיפה בהוי"ה והכריעה באהי"ה.
ועוד תדע כי בליל ר"ה אין יש גלות כי הוא י"ט, אלא נוק' מתעלמת באימא ומשם מתפשטת בבי"ע להשפיע17, ובבקר כשצריכה לעלות כדי להבנות, מעלה ההתפשטות שלה למעלה, כי מסלקת עצמה מלהשפיע והולכת לקבל. וזהו שאנו אומרים: כי ביום ר"ה נוק' עולה מבריאה, שר"ל שמעלה ההתפשטות, ולא שעולה היא עצמה למעלה, כי מי הורידה - שתעלה. כי דוקא בחול יש ירידה, אבל לא בי"ט, כי הוא התפשטות ולא ירידה. ובשחרית ר"ה עולה ההתפשטות למעלה, ונמצאו נוק' נקודה אחר היסוד, ושם נותנים לה הדעת ק"ל שלה, ואחר כך הכ"נ אותיות לבנותה בסוד פרצוף אב"א עד הכתר, כמו שאפרש בס"ד.
ועכשיו אחזור לפרטיות ברכת אבות;
יו"ד דהוי"ה תעלה אל"ף דאדנ"י. יו"ד אל"ף עולה ק"ל - להעלות ק"ל שירד בברוך. ובאל"ף מתחבר יו"ד דאדנ"י, הרי ב' ק"ל, כי האל"ף משמשת לכאן ולכאן: ב' ק"ל וב' כוללים הרי רס"ב - רי"ו ומ"ו - מילוי ע"ב שבו העליה. ב"פ י"א הרי כ"ב להעלות הכ"ב אותיות שירדו באת"ה, ועיקרם יא"י במנין אהי"ה שבאימא שמשם הכ"ב אותיות יוצאות.
[יהו"ה] זקיפת הגוף - ו"ה, תזקוף ה לגבי ו' רי"ו. וי"ו ה"י דע"ב.
עולה נוק' במלכות, ושם יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"י יו"ד ה"י, ועולים רי"ו וח' אותיות הפשוט ועשר של המילוי.
עולה ביסוד, ושם יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה, עולים רי"ו וח' אותיות הפשוט.
עולה בנצח הוד, ושם יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"א יו"ד ה"א, עולים רי"ו.
עולה בת"ת, יו"ד ה"י וי"ו ה"י בשלו, ורבוע ב"ן: יו"ד יו"ד ה"ה יו"ד ה"ה ו"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה בכתר שלה, הרי רי"ו.
ד"פ הוי"ה ואהי"ה עולים קס"א וכ"ז, והיינו אהי"ה דיודי"ן וכ"ז אותיות דמילוי המילוי שלו כזה: אל"ף למ"ד פ"א, ה"י יו"ד, יו"ד וי"ו דל"ת, ה"י יו"ד.
זקיפת הראש - י"ה, תזקוף ה לגבי י' רי"ו. יו"ד ה"י דע"ב, בינה דז"א מעלה מ"ן לחכמה, ואו"א מזדווגים ויורדים יהו"ה אהי"ה לנוק', ובתוכם יו"ד ה"א וא"ו ה"א לז"א לתקנה (כי מעצמו איו לו כח).
עולה נוק' בחסד וגבורה, ושם ק"ל דמ"ה כזה: יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א: וד"ם דאהי"ה: א' אה' אהי' אהי"ה, ומ"א אותיות דפשוט ומלא ומלא דמלא שלו, הרי רי"ו.
עולה בחכמה ובינה, ושם קס"ו דס"ג כזה: יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וא"ו יו"ד ה"י וא"ו ה"י; ואהי"ה בציור זה א ה י ה הכל ערלה רי"ו.
עולה בכתר, ושם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ועולים רל"ב, הרי רי"ו וט"ז אותיות שלהם.
ג"פ יהו"ה ואהי"ה עולים קמ"א, והיינו מילוי אהי"ה דיודי"ן בלתי הפשוט כזה; ל"ף י' ו"ד י'.
כל הז' יהו"ה אהי"ה של הב' זקיפות עולים שכ"ט, והם הפ"ר דינים שעולים, והוי"ה אהי"ה שעולים מ"ז, וב' תיבות שמעלים אותם, וזהו עליית הפ"ר דינים.
כתר לז"א מת"ת דאימא.
אלהינו - אימא יו"ד ה"י וא"ו ה"י.
ו' - דעת יו"ד ה"א וא"ו ה"א.
אלהי - אבא יו"ד ה"י וי"ו ה"י
אבותינו - המוחין
או"א מזדווגים ע"י הדעת, היינו "מזל ונקה", להוריד מקיפים לז"א.
א"ל ד'אלהינ"ו הוא ייא"י דס"ג; הינ"ו - כ"ו שלו ומ"ה. אלה"י עולה מ"ו והוא מילוי ע"ב בסוד אבא, והו' גם כן עולה מ"ו, כיצד; ו' פעמים ו' - ל"ו, והיו"ד ד'אלה"י הרי מ"ו.
ד' אותיות אלה"י - ד' מקיפים לד' מוחין מאימא, נ"ו מקיף על כולם. ד' אותיות אבו"ת - ד' מקיפים לד' מוחין מאבא, נ"ו מקיף על כולם. ב"פ נ"ו - יב"ק - יאהלוההי"ם, והיינו מקיפים תרין עטרין היורדים מא"א ולמטה.
ועתה אחר שנזדווגו או"א להוריד המקיפים, יוצאים המקיפים ונכנסים בז"א ובאים: באלקי אברהם א', ובאלקי יצחק הב', ובאלקי יעקב הג'. ואותיות אלהי שיש בכל אחד, הם הארות שלוקחים המקיפים בהכנסם בז"א, מן המדרגות שישנם שם, ובתחלה לוקחים אור מן אור מקיף שנשתייר בת"ת אימא מן המוחין הראשונים, וזהו א"ל, ומתחלק בחלוקיו כמו שנבאר. ואחר כך נכנסים בחב"ד לוקחים אור משם, והוא ה' בצורת ג' ווין, ומתחלקת בחלוקיה כמו שאפרש. והי' ד'אלה"י הוא אור הנימא דא"א הנמשכת בז"א לבקוע מצחו כדי שאלו המקיפים יצאו לחוץ, כי כבר שמעת שאלו המקיפים הם מה שנכנסים בפנים ועתידים לצאת בסוד תפילין במצח, ואור הנימא הנמשך בהם מרבה הארתם עד שנבקע הכלי ויוצא לחוץ.
ועוד דע שאלו המקיפים בעצמם הם כל אחד א"ל בסוד ייא"י דס"ג, כי המוחין שבאו בשמע הם מן הראש דאימא ששם אהי"ה דיודי"ן, ואלו הם מחג"ת שלה שבהם ס"ג, והמילוי דס"ג הוא הב"ל, שסודו א"ל דס"ג וששה יותר - מן הדעת המתפשט בתוכו, ולכן כל מקיף הוא א"ל כי מס"ג נמשך, ולזה גם כן רומז א"ל ד'אלה"י. והג' ווין שיש בג' המילוים יותר מן הא"ל, מתחברים בשלישי ונעשים ו' אחד, וזהו ו'אלה"י יעקב שהוא השלישי שבו יש הב"ל, היינו כל המילוי דס"ג ולא א"ל לבד כמו האחרים. ואחר שנתחברו אלו הג' ווין יורדים בפה דז"א ונעשים שפתים ולשון בסוד ג' ווין.
ועתה אפרש המשכת המקיפים בסוד המלות של הברכה.
ייא"י דס"ג גוף חכמה הנעשה מכלי החסד
אלהי אברהם
ייאי18 שמקבל מקיף חכמה בהכנסו19 בז"א מחו"ב וחו"ג שבת"ת אימא. ומקיפים הג' יודין הקו ימין דז"א - חח"נ. והא' היא בצורת יו"י ומקפת ב' פנים וחוטם דנוק', וזהו א"ל ד'אלה"י; מלבד20 א"ל דס"ג שהוא בחי' המקיף עצמו כנ"ל.
ו¯ו (ה) - בצורת ג' ווין שמקבל המקיף דחכמה מחב"ד הפנימיים, וג' ווין מקבל מחו"ב וחסדים, ופסיעה לבר שיש בו' - מגבורות דדעת. ויורדים לנקב ימין דחוטם דז"א ומשם לג' קווים שלו.
י' - ד'אלה"י הוא אור היוצא מפי הנימא דא"א ובה נעשית בקיעת המצח.
ייא"י דס"ג גוף בינה מגבורה
אלהי יצחק
ייא"י שמקבל מקיף בינה מחו"ב וחו"ג בת"ת אימא, ומקיפים הג' יודין הקו שמאל דז"א. והא' בצורת יו"י מקפת חג"ת דנוק'.
ו¯ו (ה) - בצורת ג' ווין שמקבל מקיף בינה מחב"ד פנימיים, וג' ווין מקבל מחו"ב וחסדים, ופסיעה לבר מגבורות דדעת, ויורדים לנקב שמאל דחוטם דז"א ומשם לג' קוי נוק'.
י' - ד'אלה"י - אור היוצא מפי הנימא כנ"ל.
ו' הנשאר מס"ג בסוד הב"ל יורדת ונכללת בדעת, ומשם לפה ז"א ונעשה שפתיים ולשון בסוד ג' ווין, וזהו ואלהי יעקב כנ"ל.
ייא"י דס"ג גוף דעת מת"ת
ואלהי יעקב
ייאי שמקבל מקיף דעת מחו"ב וחו"ג שבת"ת אימא, מקיפים הג' יודין - הקו אמצעי דז"א, והא' בצורת יו"י מקפת נה"י דנוק'.
ו¯ו (ה) - בצורת ג' ווין שמקבל מקיף דעת מחב"ד פנימיים, וג' ווין מקבל מחו"ב וחסדים, ופסיעה לבר מגבורות דדעת. ויורדים באמצע החוטם דז"א ומשם לדעת המחבר ז"א עם נוק'.
י'' - ד'אלה"י - אור היוצא מפי הנימא דא"א כנ"ל.
האל הגדול וכו' מכוין כמו שמכוין בחול ממש, אלא שמכוין בנין דרחל לבד בנה"י דז"א ולא ליעקב. ויכוין: קונה הכל כמנין רי"ו. ובהגיעו למלת באהבה יכוין: שאימא מסתלקת מז"א בסוד הנסירה ונכנסת בנוק', אז רחל יורשת מקום לאה ונגדלת אב"א בסוד פרצוף עד הכתר, כי כבר שמעת שאין חלק ללאה בנסירה כלל. ואז ננסר ז"א מן
הכתר עד הת"ת, עד שנמצאת לאה מנוסרת וראש רחל גם כן.
ואומר זכרנו לסוד הנסירה, ובו י"א תיבות כנגד י"ס הננסרות וא' שעליהם.
ואפרש "זכרנו" בכל פרטיו, וסודו לעשות תפילין בראש ז"א בכתרו. בסוד חיים, והיינו אהי"ה יהו"ה אהי"ה שעולים חיי"ם, והם בסוד המוחין כידוע. וביום הא' יכוין בזכרנו לנסירת לאה וראש רחל, ובשאר הימים כפי נסירת היום, וסדרה כתוב במסכת ר"ה. ר"ת ז'כרנו ל'חיים - ל"ז, ס"ת מ"ו. מלת זכרנו עולה ע"ב קס"א ונש"ב. לחיים - סוד המוחין. מלך חפץ בחיים - לאה היוצאת מאור הדעת דז"א - מקום החפץ. וכתבנו -חג"ת דז"א. בספר - עולה רפ"ח וב"ן. וגם כן שד"י יהו"ה בסוד כתר דרחל, לעשות תפילין בראשה. החיים - מוחין. למענך אלהים חיים - נוק' שהיא באחורי נה"י דז"א. ועוד: "אלהים חיים" - יסוד זו"ן.
מלך וכו' הוא סוד לאה הבאה פב"פ, כי ננסר חצי הזכר שכנגדה, כנ"ל.
מלך כתר דלאה, עוזר חב"ד, ומושיע חג"ת, ומגן נה"י.
ועוד: ומגן בסוד ג' א"ל, כי בתחלה בסוד המקיפים לא האירו בנוק' אלא הג' אלפין של הג' א"ל, והג' יודי"ן21 נשארו בזכר כנ"ל, ועתה לוקחת גם היודין מן הזכר, ונמצאו ג' א"ל מאירים בה, הרי "מגן". ומאירים בסדר זה: יו"י בחב"ד, יו"י בחג"ת, יו"י בנה"י.
ברוך כורע הגוף, ו' לגבי ה', ו"ה דהוי"ה, יו"ד ה"א דקמ"ג, הארה בחג"ת דנוק'.
אתה כורע הראש י' לגבי ה', י"ה דהוי"ה, אל"ף ה"א דקמ"ג, הארה בנה"י שלה.
יַהָוַ"הָ זקיפת הגוף, ה' לגבי ו', ו"ה דהוי"ה, וא"ו ה"י דס"ג. זקיפת הראש, ה' לגבי י', י"ה דהוי"ה, יו"ד ה"י דס"ג, הארה בחב"ד דנוק'.
מגן הג' א"ל - בפניה: ייי"א ייי"א ייי"א, והם מתארכים לש"ע עולמות.
אברהם הכל נעשה בסוד החסד.
אתה גבור בשמאל. ובו מוסיף מי כמוך, וסודו: לדין גלגול הנשמות, וזהו יצוריו בסוד הנשמות. בו ח' תיבות, כנגד ח' בגדים דכ"ג. ואומר אב הרחמן בסוד ז"א במקומו. ובתפלת המוספים אומר אב הרחמים, לפי שמסתלק ז"א אל אבא, שהוא אב של כל הרחמים.
ואומר אתה קדוש וכו' ובו מוסיף נוסח הד' ובכן, וסודם בסוד ד' רגלי המרכבה: אברהם יצחק יעקב דוד. הא' - ע"ב דיודי"ן בסוד החסד. הב' - ס"ג וי' אותיות כמנין ע"ב והכולל, בסוד הגבורה. הג' - מ"ה והפשוט שלו שהוא כ"ו, עולה ע"א, ועם הכולל ע"ב, בסוד ת"ת. הד' - רבוע הוי"ה פשוטה דב"ן, בסוד מלכות. וסוד הד' ע"ב הם בסוד התחזק ד'
חיות המרכבה, שהם; או"א זו"ן - בשרשם העליון שהוא א"א, בסוד הכסא נושא את נושאיו, וזה עיקר המרכבה - שיורו הענפים את שרשם, כי מן ע"ב דא"א הם יוצאים, מן הד' יודי"ן שלו, ולכן כל אחד עולה למנין ע"ב, להורות השורש22. וסדרם:
ובכן יתקדש שמך ה' אלקינו על ישראל עמך, ובו ח' תיבות23 בסוד שני דלתי"ן.
ואחר כך ובכן תן פחדך וכו' ובו מ"ב תיבות, מלבד "ובכן". וסודו: בסוד בירור העולם24 - להמשיכו אל היחוד, בסוד: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה". וזהו ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בסוד היחוד שיתגלה להמשיך כל העולם לרצונו. וזה נעשה בכל שנה במדרגה שלה, ולכן אומרים זה בר"ה. ואומרים אותו בברכה ג', שהוא ת"ת, בסוד שורש ישראל הגובר על שרש או"ה, לפי שתיקון העולם בסוד היחוד הוא - שישראל ישלטו, וכל האומות משועבדים תחתיהם. ז"ש רז"ל בסוד לולב "מאן נצח ישראל נצח", כי בכל שנה נזמן זה הבירור בר"ה, ונעשה במדרגה שלה שישראל ישלטו. ונמצא שהם נוצחים, אלא שאינו מתגלה אלא לבסוף.
הג' - ובכן תן כבוד, ובו כ"ח תיבות, והם כנגד כ"ח אותיות דמילוי המילוי דהוי"ה. וסודו בסוד תיקון ישראל להמשיך עליהם הכבוד מאימא, בסוד; והמשכילים יזהירו וכו'. ותקוה סוד — תי"ק ו"ה, בסוד יצירה ועשיה, שבהם נאחזים ישראל, והם תיק לו"ה דהוי"ה, כי האו"ה אין להם חלק אלא בנפש דעשיה. אבל אנו יש לנו חלק אפילו ברוח דיצירה, ואנו מתפללים להקב"ה: שיתן לנו "תקוה טובה" מצד הקדושה, ויצירה ועשיה הם תיק אל ו"ה דהוי"ה המתלבשים בהם, כי הד' אותיות הוי"ה הם בסדר הד' עולמות אבי"ע כידוע, ונמצאים יצירה ועשיה כנגד ו"ה.
וצמיחת קרן וכו' בסוד רחל הצומחת מלמטה למעלה, ויש בה יהו"ה אלהי"ם יהו"ה אדנ"י. ועריכת נר וכו' בסוד לאה שיש בה גם יהו"ה אהי"ה25, שהיא אחורי הדעת.
הד' - ובכן צדיקים וכו', ובו כ"ב תיבות כנגד כ"ב אותיות התורה. וסודו בסוד תיקון המאורות. צדיקים - צדיק וצדק, שישמחו בהעברת הס"א מן העולם, וזהו: ועולתה תקפץ פיה בסוד נוק' דקליפה, ור"ת תקפוץ פיה הוא כמנין לילי"ת. והרשעה כלה כעשן וכו', כי חוזק הס"א הוא בסוד עמלק שהוא זוהמת הנחש, וכשזה הזדון תעבור מן הארץ, אז כל הס"א תאבד כעשן, כי אין לה על מה לסמוך.
ותמלוך וכו', ובו כ"ז תיבות, כנגד כ"ז אותיות דמלוי המלוי דאהי"ה, בסוד הגילוי באימא. ואחר כך אומר קדוש אתה וכו' ובו כ"א תיבות כמנין אהי"ה. ויגבה ה' צבאות וכו' בסוד נה"י דאימא שנגבהים למעלה בלאה. וחותם ברוך אתה יֹהֵוָ"הֵ המלך הקדוש ר"ת איה"ה. "המלך הקדוש" בסוד לאה, שהיא כנגד המוחין מקום הקדושה. והד' ובכ"ן הנ"ל ניתנים: ב' ללאה וב' לרחל.
ואומר אתה בחרתנו וכו' כסדר שאר י"ט. ואומר את יום הזכרון הזה בסוד המשפט בז"א מצד או"א26, "זכרון" - ע"ב קס"א ונש"ב. יום תרועה בסוד מיתוק הדינים והכנעתם הנעשה בכח השופר, כמו שנפרש בס"ד. ואומר: אלקינו ואלקי אבותינו יעלה ויבא וכו'.
ואחר כך אומר או"א מלך וכו'27, בסוד גילוי כבוד המלך הקדוש בעולם. ו"הנשא על כל הארץ ביקרך - בסוד עילוי ההנהגה מו"ה לי"ה, ואז היא בסוד יק"ר, וס"ז; "קנ"ה חכמה קנ"ה בינה מצד או"א. והופע בהדר גאון עוזך וכו' - בסוד גילוי א"א על התחתונים, מצד השערות שתחת הגרון הנקראים הדר גאון. וידע כל פעול - מצד עשיה, ויבין כל יצור - מצד יצירה. ויאמר כל אשר נשמה - מצד בריאה, שכלם יכירו שהקב"ה לעולם שלט, אפילו בזמן שהיה נראה שהקליפות שולטות, וזהו: ה' אלהי ישראל מלך - אפילו מתחילה. ומלכותו בכל משלה - בסוד מלכות דקדושה המתלבשת בקליפות להכניעם. ואומר: קדשנו. וחותם מלך על כל הארץ וכו' בסוד הדין שנעשה בר"ה.
ג' ברכות אחרונות - נה"י דז"א מאירים לנוק'. ומוסיף; וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך, וה"ס נ"ה דז"א - מוחין לנוק', ועל כן הם "טובים" כי הם במקום גילוי החסדים כידוע, וחתימת שים שלום היא עושה השלום. וכן כל העשרה ימים, ויכוין השלו"ם כמנין ספריא"ל. שהוא סופר העליון.
וחוזר הש"ץ תפלה בקול ויכוין: עלית זו"ן בגבורת דעתו של הזכר. ויכוין ברכת אבות כנהוג28, וכמו שכתבתי למעלה בערבית של שבת, והמוחין - מבחינת העליה. במלך עוזר וכו' - לאה פב"פ, כי רחל אינה באה פב"פ עד אחר יוה"כ. ובקדושה יכוין העליה הנ"ל.
1 בשמיני העצרת.
2 ראה להלן עמ' קיז ד"ה: הא-ל.
3 כוונות הרי"ו נחלקים לב' הבחנות: שמות רי"ו שבמדרגות (-במקומות) העליות. ושמות רי"ו לצורך (-ליתן כח) העליה.
4 עי' להלן בחזרה דמוסף עמ' קל"ב במ"ש: "מזדווגים יעקב ולאה" כו', ןצ"ע. (ויתכן כי היות במוסף לא מכוונים פרטיות הכוונות של ר"ה, רק כמו בשבת. לכן יש בו בנין דיעקב).
5 עי' פע"ח (שער כ"ה סוף פ"ג) וז"ל: "כאן יכוין ירידת מקיפי אי' שהם הל"מ דצלם", וצ"ע.
6 חזרת המוחין הפנימיים - בכריעות. (וצ"ע, כי המוחין אינם חוזרים עד תק"ש. וכמ"ש בהדיא בסמוך, בד"ה; ועוד שינוי כו'). וראה עמ' קלא ובמצויין שם.
7 ולכן במוסף שאין מכוונים כוונת המקיפים, מכוונים כוונת הפנימיים, וכדלהן במקומו.
8 ר"ה.
9 מתורצת בזה קושית הרמ"פ (בשעה"כ דרוש ו' אות ה' ) בענין: זכרנו לחיים.
10 הרי"ו המודגשים כאן ובהמשך במלת "אתה'', הם הה' רי"ו העיקריים שמדבר עליהם: שנים בברוך ושלוש באתה.
11 בשעה"כ כתוב וז"ל: "כאן הכנה לעליה שנעשה אחר כך בזקיפות''. (ויתכן, שאין כוונת המחבר, שהעליה נעשית עכשיו בברוך אתה, רק כאן מכוונים כוונות הרי"ו, שבהם יש הכח אל העליה, והרי"ו שנמצאים במקומות העליה. אבל העליה בפועל הוא בזקיפות).
וגם יש להבין, אם כוונת המחבר הוא כפשטות לשונו: שעליית הנוק' עד חו"ג נעשית בברוך אתה, למה כופל אותם שוב בכוונת הזקיפה.
12 הרי"ו שלפנינו, הם בבחינת המקומות והמדרגות ששם עולה. והה' רי"ו דלעיל ב"ברוך אתה" הם ליתן כת לעלות. וכמ"ש להלן עמ' קיג ד"ה: ואלו.
13 ק"ל עם שכ"ה.
14 לכאורה צ"ל: חזה דז"א. ויש לישב.
15 העליות שלפנינו. הם אותם שנזכרו לעיל, רק מפרש בפרטיות ענין שילוב הב' שמות. וענין הכ"ה.
16ראה לעיל עמ' קיא הערה 3.
17 ראה לעיל עמ' נב.
18 נוסף על של עצמו הנ"ל מעל מלת: "אלקי".
19 בדרך הכנסו - לפני הכנסו.
20 ראה לעיל הערה ד"ה: נוסף על של עצמו.
21 של הג' ייא"י, שהם ביחד ט' יודי"ן. וכל ייא"י הוא בגי' א"ל.
22 ראה עוד קל"ח פתח נה, ח"ב.
23 על פי נוסחאות שונות, יש רק ח' תיבות ב"ובכן" הא'. ראה ג"כ מאמר החכמה (נדפס בסוף ספר דרך ה').
24 ראה מחזור רמח"ל שכתב על הגליון של הג' ובכן: בירור העולם. תיקון ישראל. ותיקון המאורות. ומלים אלו הם תמצית לכל הפרטים שכתוב בהם.
25 נוסף על שמות הקודמים. וכולם ביחד בגי' נ"ר.
26 במחזור רמח"ל: מצד או"א בז"א.
27 ראה תוספת ביאור על הקטע שלפנינו, במאמר החכמה.
28 בלי פרטיות הכוונות השייכים לר"ה.