תוכן

ובשחרית של שבת תסדר כל הברכות, כסדר של חול ממש, וכוונת נטילת ידים גם כן. רק שאין לכוין טהרת העולמות, כי אין צריך, כי אין הקליפות אוחזות כידוע.

ובק"ש דקרבנות תכוין כסדר של חול ממש, רק שכל המוחין שתמשיך בין דגדלות בין דקטנות, תכוין שהם מבחינת העליה דיוצר1, (כי ככר הק"ש זה אינו אלא הכנה לאותו של יוצר) והיא עלית ז"א לנה"י דאו"א. כי בשאר הזמנים, גם בזמן שיש לו הגדלות ב', הוא למטה מהם, והם נותנים לו המוחין, אבל כאן הוא עולה במקומם ממש, והמוחין באים

לו ממדרגות יותר עליונות, וכן הוא בכל העליות.

וקודם שתתחיל סדר התפלה בסוד הד' עולמות, תכוין להביא בז"א  -מ' דצלם מצד אימא, והיינו שעכשיו מתחילים לבוא, ונשלמים קודם נשמת, שאז מתחילים אותם של אבא. ותכוין שמות העשיה כסדר של חול.

ובפרשת התמיד תכוין לטהר העולמות שיהיו מוכנים לקבל השפע מבחינת יום השבת, כי לפי בחינת חול הם טהורים. אבל לא תכוין עלית העולמות במדרגות שלהם, כי זה כבר נעשה בלילה כנ"ל2.

ותאמר פיטום הקטרת, ותכוין בי"א סמנים - להרחיק הס"א מן הטוב שנברר כבר ממנה, כי בשבת אין יש בירור, כיון שהשכינה היא למעלה. וכן בכל הדברים שהכוונה בחול לטהר או לברר, כאן הוא להרחיק הס"א ממה שנברר או שנטהר.

ותסיים הזמירות כסדר  של חול. וכל המזמורים הנוספים תכוין: שהם הארות הרשות ומזמורים חדשים שמתחדשים בתוספות קדושת שבת.

ובהגיעך לנשמת תכוין שנשלם לבא מ' דצלם דאימא, ומתחיל לבא אותו של אבא. ותכוין גם כן שנשמת הוא שבח לנשמה יתירא הנוספת בשבת. ובסוף ישתבח תכוין שנשלם מ' דצלם דאבא לבא בז"א, ונשלם כל הגדלות ב', כיון שקבל כל פרצוף יסו"ת שניים בפנימיותו, ואז כל הצלם נעשה צ' לגבי הגדלות ב', ונעשים לו מקיפים אחרים והם חג"ת חב"ד דתבונה ראשונה, כי הנה"י שלה הם בפנימיותו. ועתה יתחיל הז"א לעלות, כי כל מה שקיבל עד עכשיו אין נקרא לו עליה, כי הכל בנה"י דאימא, והוא למטה מהם כנ"ל.

ואחר כך בקדיש עולה היצירה אל הבריאה, כנ"ל בחול.

וברכו הכנה מן היסוד אל המלכות. ועוד תכוין להמשיך נפש יתירה מבחינת יום שבת, כי כל מה שבא בלילה היא מבחינת לילה. ותכוין שמות הבריאה, כנ"ל בחול.

ותתחיל יוצר אור ותכוין בהיכלות הבריאה כנ"ל, אלא שבחול הם מבחינת ז"א ובשבת הם מצד אבא. ונכללים זה בזה עד שנכללים כלם בהיכל ק"ק ומשם אל האצילות.

ועוד יש עליה לאיזה היכלות דז"א שעולים באבא, וזה הסדר: בהכל יודוך, עולה היכל לבנת הספיר דז"א, באבא. ושם יש ו' "הכל", לרמוז אל הו' היכלות הכלולים, כי הוא בחינת יסוד כידוע. באין ערוך לך, עולה היכל רצון דז"א באבא. באל אדון, עולה היכל אהבה דז"א באבא.

ונחזור לענין היכלות דאבא: יוצר אור הוא היכל לבנת הספיר, אל אדון הוא היכל עצם השמים. וכאן הוא סדר של הא"ב, אלא שבכאן מתפשטת ביותר תוקף וכל אות עושה מרכבה לעצמה מהרבה תיבות, מה שאין כן בחול3 שכל אות אין לה אלא תיבה אחת. ובסוף אל אדון צ"ל :שרפים וחיות ואופני הקדש, בסדר העולמות: בריאה - שרפים, יצירה  -חיות, עשיה - אופנים,

וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, כי בשבת ההנהגה היא בסוד בריאה, וזהו: על כסא כבודו.

לאל ברוך וכו' היכל נוגה דאבא. המחדש בטובו, היכל זכות שלו. אהבת עולם היכל אהבה. ותכוין החיבוק, כנ"ל בחול.

וכאן אומרים שמע, ותכוין כסדר שכתבתי בק"ש דיוצר דחול, רק המוחין מבחינת העליה - בנה"י דאו"א.

אמת ויציב בהיכל רצון דאבא. ותכוין שנעשין הנשיקין. תהלות לאל עליון היכל ק"ק דאבא, שבו נכללים כל ההיכלות והעולמות, לעלות אל האצילות. ובגאל ישראל תכוין להמשיך רוח יתירא מבחינת יום שבת. ועוד תכוין להארת היסוד היורד לקבל מלכות. אלא שבכאן אין צריך לסמוך גאולה לתפלה בנשימה אחת כמו בחול, כי כבר בשבת אין יראה מן החיצונים.

אדני שפתי תפתח תכוין שהיכל ק"ק מצד אבא, עולה עם כל ההיכלות והעולמות כלולים בו, אל האצילות. וכאן תכוין שמות האצילות. ואין צורך לכוין מיתוק הדינים כמו בחול.

וסדר ברכת אבות: להמשיך המוחין לז"א, ולבנין יעקב ורחל בנה"י דז"א, שהוא מקום חג"ת שלו, והיינו ששם חג"ת היו קודם, שלעולם נשאר הרושם. והמוחין - מבחינת העליה. והזיווג כאן הוא יעקב ורחל, אבל בבחינה גדולה שנחשב כמו זיווג דישראל ורחל. ויעקב עולה עמה בכל העליות שלה עד שעולה בכל פרצוף ז"א, אבל משם ולמעלה היינו כשעולה באו"א4, אז אינו עולה עוד עמה. ולכן אחר תפלת שחרית אין מכוונים עוד בבנין יעקב בנה"י דז"א, כי איננו שם. (ותכוין באות ו' דשקוצי"ת בתפלת שחרית).

וסדר ברכת אבות תכוין כמו שכתבתי לך באותה של ערבית דשבת, לא פחות ולא יותר, רק שתכוין להמשיך המוחין מבחינת העליה, שהיא נה"י דאימא כנ"ל; ושמות הז' מרגלאן גם כן.

ישמח משה במתנת חלקו. משה ה"ס ז"א שעד עכשיו לא היו לו אלא מבחינת המוחין שלו עצמו, כי לא היה זז ממקומו, אבל כאן שעולה אל או"א - שמח במה שניתן לו במתנה מאביו ואמו.

ושמרו לכלול שמור בזכור - מדת לילה ביום.

ובחזרה תכוין שז"א עולה בחג"ת דאו"א, וכל המוחין נמשכים בבחי' זאת. והבנין דיעקב ורחל בנה"י דז"א שהוא מקום חב"ד שלו, ואז נקרא שנגדל יעקב ורחל בכל אורך ז"א. והזיווג הוא בבחינה זאת. ונקרא שהוא זיווג דישראל ורחל, כי משמשים תחתיו.

ומתחיל אדני שפתי תפתח, וכאן צריך להביא כל מדרגות המוחין עד ו"ק פנימים דגדלות דאימא. כי בברכת אבות מתחילים לבא המוחין מן הג"ר דאימא ואילך. וכן בכל פעם שאומרים עמידה המתחלת מן הג"ר, בלא ק"ש קודם, צריך לכוין כך באדני שפתי תפתח, כי הוא גאולה אריכתא. ומשמשים ממנו לפי הצורך, היינו: בזמן שיש ק"ש - שמכוונים כל מדרגות המוחין בו, אז - אדני שפתי תפתח משמש להכנה למה שיעשה בעמידה. ובזמן שאין ק"ש, מכוונים כנ"ל. 

ומכוונים בברכת אבות כסדר של לחש, רק המוחין מבחינת העליה.ואומרים קדושה להעלות ז"א בחג"ת דאו"א: קדוש - חסד, קדוש  -גבורה, קדוש - ת"ת. וה"ס הג' רישין דע"ק. ברוך כבוד ה', באו"א. ימלוך בזו"ן, וגומר תפלתו.

1 כי אין הסתלקות המוחין בליל שבת, לכן לא שייך כאן כוונות ק"ש דקרבנות כרגיל. רק מצד היותו הכנה לק"ש דיוצר. וק"ש דיוצר גופא, הוא מפאת העליה.

2 במנחה ובקבלת שבת.

3 בא-ל ברוך גדול כו', שגם הוא על סדר הא"ב.

4בלחש דמוסף.