ואחר כך מתחילים פרשת העקדה, וזה לעורר מיתוק הגבורה שנעשה בסוד העקידה, כדי שהדין יתמתק.
ואחר כך אומרים רבון העולמים וכו'. ובתוכו שמע, והיא השירה של ישראל1, כי כחם ביחוד השלם כידוע. וסודו - הכנה למה שיעשה בתוך התפלה, ונבאר סדרו בקיצור.
שמע - שם ע', להוריד כח מז"ת דאימא לנוק' - שתוכל להעלות מ"ן. ומכוונים שד"י יקו"ק - ש"ם. ה' פעמים י"ד דב"ן (היינו ד' ההי"ן בציור ד"י, והי' והד' 2) עולה ע'; וג' ווין וב"ן עצמו - ע' .
ישראל - שיר אל, להמשיך כה מחו"ג דאבא אל ז"א, לעשות פעולתו בסוד המ"ד. ועוד, ישראל - שר אלי, והיינו מילוי דשד"י - ש"ר, ואקי"ק דיודין3 פשוט, ומלא, ומלא דמלא - יש בו מ"א אותיות, כמנין אל"י. ומכוונים להמשיך מקיף דאימא, ופנימי דאבא דקטנות בז"א.
יקו"ק אלקינו יקו"ק - להמשיך כח אל או"א ודעת, מן א"א. ומכוונים ע"ב קס"א ע"ב.
אחד - בסוד היחוד השלם. אח' ד' - ז"א ונוק'. ומכוונים למסור נפש על קידוש השם, ובכח זה להעלות הנל"נ והנשמה שלו על ידי ע"ב ס"ג, עם ז"א ונוק', לאו"א בסוד מ"ן, ובכח זה יזדווגו או"א בסוד יאההויה"ה. וממשיכים מקיף דקטנות דאבא, וו"ק פנימים דגדלות דאימא בז"א. ואבא ממשיך הטיפה מפנימיות דאריך, והיא ע"ב, ומורידה ליסוד אימא, ונעשית ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ונעשים לה לבושים מד' אקי"ק במילואיהם. ובאים לז"א ד' יק"ו במילוי, וד' אה"י במילוי גם כן. והרי באו ו"ק פנימים דגדלות דאימא. ומכוונים אל"ף ה"י וי"ו ה"י, שהוא כללות המוחין בסוד הדעת.
ומד' אלפי"ן דד' אקי"ק מלאים, שהם כמנין מדת, יעשה כתר ללאה.
ואומרים בשכמל"ו, ומכוונים: ברוך שם כבוד - חב"ד דלאה: מלכותו כתר שלה; לעולם - שאר הפרצוף שלה; ועד - יעשה כתר לרחל מד' הי"ה מלאים, ומהפשוט נעשה הכתר, ומהמילוי נעשה הגוף, והפשוט עולה פ' כמנין וע"ד. ומסיימים עד הסוף של ק"ש, והסדר אכתוב אחר כך בס"ד.
ואחר כך מתחילים לסדר התפלה בארבעה חלקיה, בסדר העולמות אבי"ע4. והנה ארבע פעולות עושים בתפלה: אחת בכל עולם, והם כלליות לכל העולמות. בתחלה לטהרם5, וזה עושים בעשיה, על ידי הקרבנות ושאר הדיבורים
[נ"א: הדברים] כמו שנבאר; ואחר כך לעורר השיר בסוד שירת המלאכים, וזה ביצירה בפסוקי דזמרה; ואחר כך תיקון ההיכלות, להיותם נכללים זה בזה, וזה בבריאה; ואחר כך תיקון בנין זו"ן לצורך הזיווג, וזה באצילות.
וכללות התפלה הוא: בתחלה לתקן כל העולמות בתיקונם - להיותם כנפים לאצילות בעת הזיווג. כי הם לבושיו6. ואחר כך נעשה הזיווג7 ,ונחלק השפע לכל אחר כראוי לו8. ואחר כך חוזרים למקומם מתוקנים9. ונבאר פרטם בס"ד.
הנה בתחלה אומרים פרשת התמיד. וזה בעולם העשיה. ופעולתו :לטהר העולמות מן הקליפות שנאחזו בהם בלילה. וקודם לזה צריך לכוין שמות העשיה. והם: ה' אחרונה דיקו"ק, שם ב"ן. ואל אדני. ועוד מכוונים להעלות כל העולמות זה בזה. היינו פנימיות של התחתון בחיצוניות של העליון. וזה מתחילים בחב"ד דעשיה. ומכוונים להעלות פנימיות שלהם בחיצוניות נה"י דיצירה. וכן כל מדרגה עד האצילות. ומשם עד למעלה למעלה, כי זאת היתה פעולת הקרבנות - לקרב הענפים אל שרשם10. ומכוונים במלת עולת שהוא אותיות תולע, וסודו: כח אחד מן הקדושה המכלה הקליפות.
ואחר כך אומרים פיטום הקטרת. וסוד הי"א סמנים הוא הי"ס של הקליפה והמקיף שלהם. ומכוונים לברר משם כל הטוב שיש להם מן הקדושה. וסדרם הוא: הצרי - כתר, הצפורן - יסוד, החלבנה - מלכות, הלבונה - אור המקיף, מור - חסד, קציעה - גבורה, שבולת נרד- ת"ת. כרכום - נצח, קשט - חכמה, קלופה - בינה, קנמון - הוד, כי כך נסדרו בברייתא11.
ואומרים אביי ואנא בכח, ומכוונים12 במלכות דיצירה, שבפרשת התמיד לא הזכרנוה. והיא נחלקת לפנימיות וחיצוניות, הפנימיות שלה עם חצוניות חב"ד דעשיה שנשאר- נעשה מלכות דיצירה. החיצוניות שלה עם פנימיות חג"ת דעשיה נעשה חב"ד דעשיה. ובאנא בכח, מכוונים בשם מ"ב שהוא גבורה, להעלות כל הבחינות שאמרנו.
ואומרים איזהו מקומן, ושם נשלמת העליה של העולמות. והיינו פנימיות נה"י דעשיה מתחבר עם חיצוניות חג"ת; פנימיות מלכות עם חיצוניות נה"י. ונשאר חיצוניות מלכות דעשיה, ואז עולה אותה הבחינה האחרונה של מלכות דעשיה, המלובשת בקליפות להחיותם, ומתחברת עמה, ונכללת בקדושה. ואז אין לה שום שייכות עם הקדושה בעת
ההשפעה. וזאת היא כל כונתנו בכל העליות שזכרנו - להרחיק הס"א מן הקדושה בעת ההשפעה. ואם אחר כך חוזרת - זה אינו כלום, כי די לנו שהיתה רחוקה בזמן הצריך.
ואחר כך אומרים ברייתא דר' ישמעאל וסודה עשיה שיש בה י"ג מדרגות - עשר למטה, וג' ממנו שעלו אל היצירה שהיא סוד התורה, ומתלבשת בהן.13
ואחר כך אומרים הודו לה' קראו בשמו וכו' . וסודו היכל ק"ק דעשיה, שבו עולה העשיה אל היצירה. אבל אינה כמו העליה שזכרנו למעלה, כי שם עולים במדרגה - שנעשים מאותה המדרגה; דרך משל :פנימיות חב"ד דעשיה נעשה ממש חיצוניות לנה"י דיצירה, וכן כולם. אבל כאן עולם העשיה אינו עולה אל היצירה להעשות יצירה, אלא ר"ל שנכלל שם כענף שנכלל בשרשו. וכן הוא בעולמות האחרים שנכללים כולם זה בזה, עד שעולים ונכללים באצילות, שהוא השורש העליון של כולם, לקבל כל אחד השפע הראוי לו.
ועוד מכוונים לטהר חיצוניות נה"י דיצירה, כי כיוון שנתלבש בפנימיות חב"ד דעשיה, היו יכולות הקליפות לינק מהם.
ואומרים אל נקמות וכו', ומכוונים לעורר הי' הרוגי מלוכה, שהם בתוך הקליפות, למ"ן לצורך הזיווג, ועמהם כל הניצוצין שיש שם מן הקדושה. ור"ת הוא: אני אנה, וזה שאמר ראובן בזמן שלא מצא יוסף בבור: הילד איננו וכו', כי ראה שבשביל אותו עוון יצטרכו למות אותם החכמים.
סופי תיבות כי גמל עלי - יל"י. והוא שם גדול שבכוחו עולים הניצוצות של עולם העשיה.
ואחר כך אומרים ה' מלך וכו', ב"פ, בסוד אותיות מנצפ"ך שהם כפולות, כי מלך מלך ימלך עולה מנצפ"ך, וסודו זו"ן שלימים בכל בחינותיהם, על ידי העלאת מ"ן הנ"ל. וסדרו הוא כך:
חכמה חסד מ"ן בינה גבורה צ' דעת ת"ת פ"ך
יֶקֶוֶ"קֶ מֶלֶךֶ יָקַוָ"קַ מָלָך יִקְוֹ"קְ יִמְלךְ
יְקֹוָ"ק שורש נוק' בדעת ת"ת
לעולם ועד
נצח מ"ן הוד צ' יסוד פ"ך
יֶקֶוֶ"קֶ מֶלֶךֶ יָקַוָ"קַ מָלָך יִקְוֹ"קְ יִמְלךְ
יְקֹוָ"ק שורש נוק' ביסוד
לעולם ועד
ואחר כך אומרים: והיה ה' למלך וכו', בסוד א"א או"א, והרי נשלם עולם העשיה.
ברוך שאמר הוא ביצירה. וצריך לכוון קודם - שמות העולם, והם :ה"ו, ב"ן מ"ה, אל אדני אל יקוק. ונוטלים הציצית ביד, וזה כי כיון שטהרת עולם היצירה היתה על ידי הטלית, עכשיו שמתחילים תיקונו נוטלים הציצית שיש לו שייכות עמו. וברוך שאמר יש בו י"ג ברוך, והם בסוד הי"ג ת"ד, כי הוא באריך דיצירה. ויש בו פ"ז תיבות, בסוד "ראשו
כתם פז", והם י"ג ת"ד דאריך, וט' דז"א, ושם אדני שהוא ס"ה, הכל כמנין פ"ז.
מזמור לתודה, הוא באו"א דיצירה.
יהי כבוד הוא בסוד ז"א, ויש בו י"ח הויות, בסוד הח"י ברכות כנ"ל15. (הג"ה: ר"ת ישמחו השמים ותגל הארץ - יקו"ק, ס"ת - צלמו, והוא שם קדוש, וצרופו מלמטה למעלה).
אשרי הוא בכתר16. תהלה לדוד הוא בנוק'. ויש בו עשר הויות בסוד העשר ספירות שלה. וצריך לכוין בפותח את ידך שס"ת חת"ך, וצירופו הוא כך: ב' שמות מצפ"ץ - להסיר מהם השרש, שהוא פ"ו, נשאר רו"ח, ב"פ רו"ח הוא חת"ך. ומכוונים חת"ך בא"ת ב"ש - סא"ל, והוא שם אחד משם ע"ב, והוא כמנין יאהדונה"י. ויכוין שר"ת פותח את ידיך עולה כך -צ"א. ומשביע הוא חת"ך. רצון הוא קס"א קפ"ד. ויכוין שם זה שהוא מסוגל לפרנסה - יְחָהָתָוְכָה, והוא שם חת"ך משולב בשם יקו"ק בניקוד יהבך. ויכוין שהשפע ירד משע"ח אורות דא"א למ"ה דז"א, ואחר כך לס"ה דנוק', והכל כמנין פותח בלא ו' .
וגם באשרי שאחר התפלה ושל מנחה יכוין כנ"ל. אלא שאחר התפלה יכוין שם חת"ך באופן זה: שד' יודי"ן דע"ב כל אחד כלולה ממאה - הרי ת', וכ"ח אותיות דמילוי המלוי דע"ב, הכל חת"ך. ובמנחה יכוין כמו בבוקר, אלא שתחת שם מצפ"ץ יכוין שם אלקים במילוי יודי"ן שעולה שי"ן.
הללויה הללי נפשי, הוא בספירת מלכות דיצירה. כי טוב זמרה וכו' - יסוד הכולל נ"ה, כי אין לעורר נ"ה לבדם, כי הדינים מתגברים ביצירה. הללו את ה' מן השמים וכו' - בת"ת. שירו לה' שיר חדש - חסד גבורה. הללו אל בקדשו וכו' - בכח"ב. וכולל גם כן כל הע"ס דיצירה בסוד העשר הללויות.
ויברך דוד וכו' [הג"ה: כאן טוב להפריש פרוטה לצדקה, וזה באמרך "ואתה מושל בכל", ותכוין כי כל הוא סוד יסוד, והוא נותן צדקה לעני שהיא השכינה]. לך ה' הגדולה וכו' הם סוד ז"ת דעתיק דיצירה המתלבש בו.
השירה - הי"ח הויות הם בסוד ט' ת"ד דז"א מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה.
ישתבח יש בו י"ג שבחים בסוד הי"ג ת"ד דא"א. ואסור להפסיק ביניהם אפילו בנשימה, כמוזכר בזוהר.
ואומרים קדיש17, וסודו להעלות יצירה לבריאה בהיכל ק"ק שלו.
ואומרים ברכו להכין בסוד היסוד, שהוא ברוך, להשפיע למלכות. ושם מכוונים שמות של עולם הבריאה שהם: הו"ה, ב"ן מ"ה ס"ג, אל אדני אל יקוק אל שדי.
ומתחילים הברכות של ק"ש, ונוהגים לנשוק התפילין בשעה שאומרים יוצר אור ובורא חושך, מן הטעם שאמרנו למעלה בנשיקת ציצית בברוך שאמר, וכן כאן הטעם: כיון שטהרת הבריאה נעשה על ידי התפילין.
והנה היוצר ה"ס הז' היכלות של בריאה, וכמוזכר בזוהר. יוצר אור ה"ס ההיכל הראשון - לבנת הספיר, וסודו יסוד ומלכות. המלך המרומם סודו יאקדונק"י - חיבור יסוד ומלכות דבריאה; וזהו מאז, כי א"ז עולה ח', בסוד הח' אותיות של השם הנ"ל. ויכוין שהעולמות נכללים בזה ההיכל, וכן בכל האחרים, עד שנכללים בהיכל ק"ק, ומשם אל האצילות. אל ברוך היכל עצם השמים, והוא בהוד. (הג"ה: ר"ת משרתים ואשר משרתיו - מו"ם, והוא שם אחרון משמות ע"ב, ועולה אלקים). וכאן אומרים קדושה, להעלות מלכות דבריאה שהיא בהיכל ק"ק דיצירה, בהיכל עצם השמים דבריאה. לאל ברוך - היכל נוגה, והוא בנצח. והעשרה שבחים בסוד הי"ס, וכדי להשלימם אומרים מרום וקדוש, אחר: כי הוא לבדו. המחדש בטובו - היכל זכות, והוא בגבורה. ואומרים בטובו, ולא טובו.
אהבת עולם - היכל אהבה, והוא בחסד .(ולא אהבה רבה, כי אנו בבריאה בסוד אהבה זוטא, כמוזכר בדברי הרב זלה"ה). וכאן צריך לכוין שנעשה החיבוק לצורך הזיווג, בסוד וימינו תחבקני. וכשמגיעים למהר והבא עלינו וכו', יחזיר כל הציציות לפניו. והטעם כמוזכר בדברי הרב זלה"ה, והוא כי בתחלה אינם מאירים לנוק' אלא הב' ציציות הראשונים, ועכשיו צריך להאיר לה מכל הד'. לכן באמור: מארבע כנפות הארץ מקבצים הד' כנפות של הציצית, שהם בסוד מלכות, ומשימים אותם ביד שמאלית נגד הלב, ששם יוצאת נוק' ומשם מקבלת, ולא יניח הציציות מידו עד אחר אמת ויציב.
ואומרים שמע לעורר המוחין לצורך הז"א. וצריך לעשות זה בבריאה,
כי באצילות אין לנו כח לעשות אותו. ומכוונים:
שמע - שם ע' כנ"ל18.
ישראל - שיר אל כנ"ל. ושר אלי הכוונה משונית, והיא: יו"ד פעמים ה"י - ש', יו"ד פעמים ה"ה - ר', יו"ד ה"ה י"ה - אל"י. ויכוין להמשיך מקיף דקטנות דאבא.
יקוק אלקינו יקוק כנ"ל.
אחד - אח ד' כנ"ל. אלא שאין צריך להביא אלא ו"ק פנימים דגדלות דאימא. והמשכת הטיפה היא מחיצוניות דעתיק. וכל הסדר כנ"ל.
בשכמל"ו כנ"ל.
ואהבת יש בו מ"ב תיבות, ומכוונים בשם מ"ב דאנא בכח, אות א' בכל תיבה, והוא כנגד הראש והמוחין. והיה אם שמוע עד ושמתם יש בו ע"ב תיבות, ויכוין בשם ע"ב: וה"ו וכו', והוא כנגד הזרועות והגוף. ומן את דברי אלה עד על הארץ יש נ' תיבות, ויכוין נ' שערי בינה, והם הי' אהי"ה, בתחלה המ' אותיות שלהם, ואחר כך הי' שמות, והוא נגד הבטן. ויאמר יש בו ע"ב תיבות, ויכוין ע"ב כלו ישר, והוא נגד הרגלים והברית.
ויכוין ציצית - ד"פ כנף. ועוד: ד' אקי"ק מלאים הם תרי"ו, להסיר מהם הי"ו נשאר ת"ר כמנין ציצית. ועוד: ד' יה"ו וד' אה"י מלאים הם תשנ"ו, להסיר קנ"ו שהוא כמנין יוס"ף, נשאר ת"ר כמנין ציצית. הכנף -קנ"א: אקי"ק דההי"ן. פתיל - י' פעמים ב"ן. תכלת - הז' מרגלאן שהם: יְקֹוָק, יֱקֹוִק, מצפץ, יק אדני, אל, אלקים, מצפץ. וראיתם אותו צריך להסתכל בציצית ב"פ, ויכוין להאיר התכלת, שסודו חשך, וזה בב' עינים, שסודם ב' ק"ל, והם המילוי דאקי"ק דההי"ן.
אמת ויציב וכו' הוא בסוד היכל רצון. והוא בת"ת. ויש באמת ויציב ט"ו ווי"ן, והם בסוד הט"ו ווין דב"ן בציור זה: יו"ד ו¯ו ו¯ו ו"ו ו¯ו ו¯ו שמהם נעשה ט"ו נימין בראש נוק'; ומיד יש הדבר שהיא נוק', ור"ל שאלו נמשכים אליה, ונשלם שם יקו"ק בה, כי הט"ו נימין סודם יה"ו, וה' המקבלתם, הרי יקו"ק. ויכוין שכאן נעשים הנשיקין לצורך הזיווג.
ויכוין בח' אמת: ד' הראשונים שקודם עזרת - יה"ו פעמים יה"ו - אמ"ת, והם במלוי. וד' אחרונים - אקי"ק פעמים אקיק גם כן אמ"ת, והם הפשוט לבד. ויעקב נוטלם ונותנם ד' ללאה וד' לרחל. וכשיגיע אל לעד קיימת ינשוק הציצית ויניחם. ויכוין שהקדקד שלה נשלם, ובו ד' מוחין, כולם בחי' ב"ן כמנין קדק"ד, וב"פ לע"ד עולים כך. תהלות לאל עליון הם הב' נוקבין שנקראות תהלות, שעולות אל היכל קה"ק, שנתקנות בכח אל עליון, שהוא יסוד אבא, שהוא מלובש ביסוד דז"א, וזהו ברוך ומבורך ב' יסודות. וכאן כל ההיכלות והעולמות נכללים בהיכל ק"ק כדי לעלות אל האצילות.
גאל ישראל ה"ס הארת היסוד שהוא גואל, ויורדת למטה נגד הנוק' שלו. וס"ז סמיכת גאולה לתפלה. שאין להפסיק ביניהם אפילו בנשימה, כי מיד שמתעורר היסוד - צריך להזמין נגדו המלכות, שלא לגרום לפירוד ח"ו.
ואומרים אדני שפתי תפתח וכו', וסודו היכל קה"ק דבריאה שעולה עם כל ההיכלות והעולמות כלולים בו, להיות נכלל באצילות.
ויש כוונות פרטיות במלות, והיינו; אדני מיתוק הש"ך דינים, שה"ס ה"פ דין דאדני, בה' אלפין שבו, ונעשים שכ"ה. שפתי יכוין שבומ"ף הוא ב"פ דין, והם סוד הב' מיני דינים ש"ך ופ"ר, הנמתקים בד' מילואי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כמנין בומ"ף. תפתח יכוין ד' יודין דע"ב הם ת' , פתח שהוא בחכמה. ופי תכוין ז' יודין דע"ב וס"ג, ושנים דא', הרי פי, נמתק בו' שלה. הרי ופי. יגיד יכוין י' דא', וג' דס"ג. י' דא', וד' דע"ב. ויכוין ר"ת: ו' פי י' גיד ת' הלתך - תיו, וה"ס הארת הכ"ב אותיות. ס"ת - ידך, מיתוק ה"ג. ויכוין להמשיך האור מן הפה עד היכל קה"ק. ימתיק מנצפ"ך על ידי בוכ"ו, ול"ד אותיות דמילוי המילוי דאדני. וכאן מכוונים להעלות ההיכל כנ"ל. ויכוין: הוה"י, ב"ן מ"ה ס"ג ע"ב, אל אדני אל יקוק אל שדי.
ויתחיל ברוך, ויכרע הגוף, ויכוין שו' תרד לגבי ה', בכח יו"ד ה"י דקס"א - ו"ה דהוי"ה פשוטה. ויכוין להעלות רחל נקודה אחרי היסוד, וזה על ידי הדעת קל שלה, (כי עכשיו עולה מבריאה).
אתה יכרע הראש, ויכוין שי' תרד לגבי ה' בכח אל"ף ה"י דקס"א וי"ה דהויה. (וכל השמות של הב' כריעות הם כמנין מקום, וה"ם "כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם" וכו', בסוד החסד ששולט בברכה זו). ויכוין להעלותה נקודה אחורי נ"ה,וזה על ידי הכ"ב אותיות מא' עד ת', וזהו - אתה עם האותיות מנצפ"ך.
יקוק תזקוף הגוף והראש, ויכוין עלית ה' לגבי ו', וה' לגבי י', על ידי שם ע"ב. ונוק' עולה מדה בת"ת.
אלקינו - אימא, ו' - דעת, אלקי - אבא, הם או"א ודעת, היינו המזלא שביניהם, המזדווגים להוריד המוחין.
אבותינו הם המוחין היורדים, והם ג"ר דאימא19 וג"ת דאבא.
אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב הם חג"ת שנעשו חב"ד, בסוד הגדלות כידוע.
האל הם אותיות לאה, שהיא נבנית כאן מדעת ועד הוד20 שבה. וגם כאן נעשית הדיקנא לז"א, והם ט' תיקונים, ובהם ה' א"ל כידוע. ובהם ט' הויות שהם ל"ו אותיות כמנין האל. ויכוין שירדו המוחין דקטנות בגרון, ויתפשטו החסדים שם גם כן.
הגדול הגבור והנורא התפשטות המוחין במקומם הראוי להם, חב"ד בחב"ד, חג"ת בחג"ת, נה"י בנה"י. ויכוין שירדו המוחין דקטנות בחג"ת, והחסדים יתפשטו שם גם כן.
אל עליון יכוין שכאן כיון שהוא במקום גילוי, האורות מכים זה בזה כך: יו"ד פעמים ה"א. וא"ו פעמים ה"א, והם כמנין אל עליון. ויכוין לעשות כתר ליעקב ורחל, אל- סודו א"ל דס"ג - כתר ליעקב. עליון - קס"ו, ריבוע ס"ג - כתר לרחל.
גומל חסדים טובים יכוין להביא ג' אמצעים דאבא בז"א. וירדו המוחין דקטנות ממקום הכיסוי שבחזה למקום הגילוי, ויתפשטו החסדים המגולים בנ"ה, וס"ז חסדים טובים כידוע. ומפרקין עילאין דנ"ה יעשו חו"ב ליעקב ורחל.
קונה הכל יכוין שקונה הם אותיות ונקה, ויזדווגו או"א על ידו, ובכח זה יבא ג"ר דאבא בז"א. ויכוין שהמוחין דקטנות ירדו ביסוד. והחסדים שם גם כן. ומפרק ראשון של יסוד יעשה דעת ליעקב ורחל.
וזוכר חסדי אבות מחג"ת דנה"י - חג"ת להם.
ומביא גואל לבני בניהם מנה"י דנה"י - נה"י להם.
למען שמו ה"ס עטרת היסוד הנעשה להם. ויכוין שד"י יקו"ק כמנין שמ"ו, וגם קפ"ד וקס"א.
באהבה אימא מסתלקת מז"א בסוד הנסירה, ונכנסת בכל פרצוף רחל, וזהו;
מלך כתר, עוזר חב"ד, ומושיע חג"ת, ומגן נה"י. (כי עד עכשיו בנינה היתה בסוד אב"א, ועתה צריך להביאה פב"פ עם ז"א).
ויאמר ברוך ויכרע הגוף, ו' לגבי ה'. ויכוין יו"ד ה"א דקמ"ג. להחזיר הו"ק דמוחין דז"א. (כי כיון שעשו פעולתם - חוזרים למקומם כבראשונה).
אתה כריעת הראש, י' לגבי ה', אל"ף ה"א דקמ"ג. להחזיר הג"ר.
יקוק זקיפת הגוף והראש. ה' לגבי ו', ה' לגבי י', על ידי שם ס"ג. ויכוין שרחל היא פב"פ עם יעקב ועם ז"א, כי הם לשני צדדיו, איהו בנצח, ואיהו כהוד.
מגן אברהם כי כל זה בכח החסד בסוד אברהם.
יקוק בניקוד פתח וסגול, כי סוד הג' ברכות הראשונות הוא חג"ת שנעשה לחב"ד.
אתה גבור לעולם אדני - ר"ת אגל"א, והוא שם קדוש בסוד הגבורה וההוי"ה בניקוד צירי ושבא, בסוד גבורה הנעשית בינה.
אתה קדוש בת"ת שנעשה דעת; וההוי"ה בניקוד שניהם, כך: יֹקֵֹוָֹקֵֹ.
בברכות האמצעיות יכוין להאיר לנוק' רחל בט' ספירות שבה, מט' פרקין דנה"י דז"א. כיצד ?
בברכת אתה חונן יכוין להאיר לה מפרקין עילאין דנצח ויסוד, אל חכמה ודעת שלה; וההוי"ה בניקוד פתח.
השיבנו מפרק ראשון דהוד לבינה שבה; וההוי"ה בניקוד צירי.
סלח לנו מפרק ב' דנצח אל חסד; וההוי"ה בניקוד סגול.
(הגה: ואומרים בברכה זו נוסח זה; האל הגדול והגבור והנורא חטאתי לפניך ובכבודך מריתי, אנא מלך מוחל וסולח, סלח לי מחול לי כפר לי, כי אל מלך מוחל וסולח אתה.
ויש בנוסח זה כ"ד תיבות כנגד כ"ד בתי דינים. ותכוין באמרך "ובכבודך מריתי" שפגם העונות גורמים שהשכינה נהפכת מרמה למרה, וזהו מריתי: ובכח התשובה תשוב לרמה. ותכוין שתתקן השכינה בגי' יחודים: יאקקויק"ק יאקלוקקי"ם יאקדונק"י שהם בג' נר, ואז תעשה זו השכינה- הרמה, שעולה נר. ואחר כך יתחבר בה הזכר שהוא יק"ו, והה' של הרמה יתדבק ביק"ו ויהיה: "יקוק רמה", ואז - "בל יחזיון", שהקליפות נכנעות. ותוכל לכוין זה היחוד על פסוק ה' רמה, בכל פעם שתרצה).
ויכוין חנון המרבה לסלוח שהסליחה יורדת מן החוטם אל תיקון וחנון, שסודו האורח שתחת החוטם, ומשם לפה ואומרת סלחתי.
ראה נא בענינו מפרק ב' דהוד אל גבורה: וההוי"ה בניקוד שבא.
רפאינו מפרק ב' דיסוד אל ת"ת שלה; וההוי"ה בניקוד חולם.
ברך עלינו מפרק ג' דנצח אל נצח שלה; וההוי"ה בניקוד חירק.
תקע בשופר מפ"ג דהוד אל הוד שלה; וההוי"ה בניקוד קבוץ - שלוש נקודות. ויכוין השם חֲבֵוּ שסגולתו לברר הניצוצות מן הקליפות. ויוצא מפסוק: "חיל בלע ויקיאנו", וכאן בברכה זו יוצא מן יחֲד מארבֵע כנפוּת,
ויכוין זה השם יֻחֲהֻבֵוֻוּ"הֻ.
השיבה מפרק ג' דיסוד אל יסוד שלה; וההוי"ה בניקוד שורק.
ולמלשינים לתקן פגם הכתר שלה. ותיקנוה ביבנה נגד המינים; כי עד שלא היו מינים - הפגם לא היה מגיע לכתר, ולכן לא היה צריך תיקון. וכשבאו המינים וגרמו פגם, תיקנו ברכו זו לתקנו. וההוי"ה כאן היא בלי ניקוד.
על החסידים הוא בסוד היסוד המכין עצמו לזיווג; וההוי"ה בניקוד שורק.
ולירושלים הוד שמכין לזיווג. ויכוין; וכסא דוד וכו' שמב"י ינצח לארמילוס, ולא ימות ח"ו. וההוי"ה בניקוד שלש נקודות.
את צמח נצח שמכין לזיווג; והניקוד חירק.
שמע קולנו - ת"ת כנ"ל; והניקוד חולם.
ג' אחרונות הם סוד הנה"י שנעשו חג"ת שמאירים לרחל; ומכוונים בנקודותיהם.
והכריעה של מודים, היא כריעת הגוף לבד, וסודה ו' לגבי ה', על ידי יו"ד ה"ה דקנ"א. והזקיפה - ה' לגבי ו', על ידי וא"ו ה"א דמ"ה.
הטוב שמך וכו' כריעת הגוף והראש, ו' לגבי ה', י' לגבי ה', על ידי אל"ף ק"י יו"ד ק"י. והזקיפות על ידי שם ב"ן.
שים שלום הוא בסוד היסוד הכולל הכל ביחד בחיבור, וסודו: שלום, כי בו תלוי החיבור של זו"ן. ומכוונים יקו"ק בניקוד שורק; וגם יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י, וסודו נ"ר בסוד הזיווג.
ועושים ג' פסיעות ומכוונים להוריד השפע מאצילות לבריאה, ואחר כך מבריאה ליצירה, ואחר כך מיצירה לעשיה. ופונים בתחלה לצד שמאל באמור עושה שלום.
ותראה שבברכת כהנים מתחילים בימין, ובכאן הוא להפך, והענין דע, כי כמו שז"א למעלה מתלבשים בו אורות אימא למוחין, כן במלאכים ובנשמות, יש אחורי המלכות מלובשים בהם בסוד נל"נ. וסוד זה: בקרבך קדוש, כמבואר במקום אחר21. (ועיין בפירוש האדרא, בפירוש הלשון "שערא22 סליק אבתרי דאודנין" וכו' שם מבואר דבר זה על בוריו). והנה באותו השיעור והערך שמקבל ז"א מוחין למעלה, באופן זה ממש היא קבלת הנשמות אחורי המלכות.
והנה תבין23, כי ז"א - המוחין שלו הם אחורי אימא, היינו מלכות שלה שעומדת אב"א עם הנה"י24, ובקבלו אותם - פניו בפני זה המלכות. עד שנמצא שמקבל השמאל בימין והימין בשמאל. והנה כך הוא גם בנשמות, כי מקבלים אחורי המלכות, שהם בסוד מלכות שלה, שעומדת אב"א עם הנה"י שלה, זאת המלכות נכנסת פב"פ עם הנשמות, עד שנמצא שימין המלכות מתלבש בשמאלם, והשמאל בימין. והנה ענין עושה שלום הוא להשלים התיקון בזאת הבחינה של המלכות שמלובשת בנו, ועל כן מקדימים שמאל של האדם, לפי שבו ימין של זאת המלכות, שבה תלוי
הענין הזה. ואמנם לפי שענין זה הוא גם במלאכים, ועושה שלום ביניהם, אומרים עושה שלום במרומיו.
ואחר כך מחזירים את התפלה בקול. וסוד התפלה בלחש ובקול הוא: כי כבר ידעת היות יעקב ורחל בתפלת שחרית - איהו בנצח ואיהי בהוד, ועל כן אומרים אותה בלחש, כדי שלא ליתן מקום לחיצונים להתאחז, וצריך ליזהר הרבה שלא להרים קול כלל, אבל בחזרה שמעלים יעקב ורחל עד החג"ת, שם אומרים אותה בקול, כי אין מורא כלל מן הקליפות. וסוד התפלה בקול הוא, לבנות נוק' רחל ויעקב בחג"ת.
ובברכת אבות מכונים הבנין בנה"י דחג"ת, והמוחין לז"א1*, בבחי' זו של עלית יעקב ורחל בחג"ת. ואע"פ שלעצמו אין עליה בחזרה25. עם כל זה מתחדשים לו מוחין, כי מציאות האילן הוא כולו דבר אחד, שבהתחדש דבר אחר מתחדש הכל26. וכל הברכה גם כן כמו ברכת אבות בלחש, אלא שאין מכוונים כל אותו הפרטיות, אלא המוחין והבנין בכל בחינותיו לבד27.
ואומרים קדושה וסודה להעלות יעקב ורחל בחג"ת דחג"ת.
וסוד הג' קדושות הם; קדוש ראשון להעלות ת"ת לחכמה. קדוש שני להחזירו למקומו. קדוש ג' לחברו ביסוד, באותו כח שקבל בחכמה. והטעם לזה הוא, לפי ששרש ישראל הוא בת"ת שהוא ו', וגם בחכמה שהיא קדש28, ולכן מעלים הת"ת לחכמה, ונעשה קדוש29. ואחר כך חוזר למקומו באותו הכח, ונמצאו ישראל בסוד ת"ת, והחכמה נקשרת בו.
ועוד: הג' קדושות הם התלת רישין דא"א, שבו הקדושה. ברוך כבוד ה' באו"א. ימלך בזו"ן. וגומרים התפלה, והכוונה להעלות יעקב ורחל בשאר הבחינות של חג"ת, והיינו חב"ד שלו.
ואומרים מודים דרבנן, מכוונים כריעת הראש י' לגבי ה' על ידי אל"ף ה"ה דקנ"א, והזקיפה על ידי יו"ד ה"א דמ"ה.
ואומרים ברכת כהנים, וסודו לעשות חב"ד ללאה על ידי הנשיאות כפים, והיינו להעלות הידים דז"א עד כנגד הראש, לעשות חב"ד ללאה, כי כך נעשים כידוע. וגם להביא מקיפים דל"מ דצלם דאבא בז"א, כי אותם של אימא כבר באו באבותינו, בין הג"ר דאימא לג"ת דאבא. וזהו הכוונה בכלל, ובסדר יו"ט אכתוב אותה בפרט על כל מלה ומלה בס"ד.
ואומרים הוידוי, והכוונה: להעביר כל הפגמים על ידי התשובה. ומכים ביד ימין נגד הלב, וס"ז כי גילוי החסדים וגבורות הוא בחזה, במקום שמסתיים יסוד אימא,ועל ידי הפגמים האור נסתם, ועכשיו שמתודה ועושה תשובה החשך הולך לו. ומכים שם - לנענע החסדים והגבורות שיתגלו שם לצורך הזיווג.
ואחר כך אומרים ויעבור וכו', וסודו להשלים הי"ג תיקוני דיקנא דז"א, וזה על ידי הבקיעה של הכלי של היסוד דאימא, שהוא בדעת דז"א. כי הלא עד שכלי היסוד מחבר החו"ג ביחד - המוחין הם ג' לבד, ועל כן התיקונים הנמשכים מהם אינם כי אם ט', בסוד ט' פרקי המוחין. אבל בהבקע היסוד, והמוחין נעשים ד', אז נעשית הדיקנא בת י"ג תיקונים, כמו אותה של א"א. ובקיעה הזאת היא בכל כך מיני הארות הנמשכות מלמעלה לצורך פעולה זו. וזוהי כוונת ויעבור, להוריד ע"ב אחד ממקיף מוח חכמה לחסד, ואז הג' ע"ב שיש בחג"ת מתקבצים בגבורה, והם רי"ו
כמנין גבורה (וזהו ויעבו"ר - ע"ב רי"ו ) והאור מגיע עד הת"ת, וניטל כלי אימא מחמת רוב האור, והדעת מתחלק לחו"ג, והמוחין נעשים ד'. ואז מכוונים לעשות יסוד ללאה, לזווג אותה עם ישראל, (ור"ל': שרחל תקבל מבחינת זיווג לאה עם ישראל, כי הלא עכשיו רחל יורשת מקום לאה, כיון שעלתה לחג"ת בחזרה כנ"ל).
ועוד הארה אחרת צריכה להשלים הדיקנא לי"ג, והיא להמשיך אור הד' חיוורתי דא"א, אותם שלאחריו - לפניו, ומשם אל הפנים דז"א, ועם אלו הד' הארות והט' שהיו - הם י"ג. וזה מכוונים כך: ה' על פניו, ה' -ה"ס הד' חיוורתי הנמשכות ועוברות על הפנים דז"א: וזאת ההוי"ה קוראה להוי"ה אחרת שיש שם, והם הד' שנתוספו בבקיעה, ובין זה ובין זה נשלמת, וזהו ויקרא ה' ה'. ואז מזכירים הי"ג מדות אל רחום וכו' ,שה"ס הי"ג מדות של א"א בהמשכם למטה בז"א כידוע.
ונופלים על פניהם, וסודו לברר מן הס"א - המ"ן לצורך הזיווג. ויכוין להוריד הג' בחינות של נפש דנר"נ שלו, בג' קליפות דבי"ע, ולברר משם בכח ג' ב"ן (שהם רמוזים בר"ת של נ' פשי א' שא א' לקי; והב' הוא אלק"י העולה מ"ו, ועם הר"ת - ב' ך ב' טחתי א' ל א' בושה; והג' הוא ר"ת א' ל י' עלצו א' ויבי,ומלת ל"י ) הניצוצות הנמצאות שם השייכות לשורש נשמתו לצורך הזיווג. ויכוין מיד להעלותם על ידי הג' ב"ן הנ"ל ליסוד רחל, ושם ב"ן וקנ"א בגימט' בא"ר.
וכנגד אלו המ"ן - הזכר משפיע לה מ"ד בחינת נפש, והזיווג נעשה בבחינה זו. ומכוונים נר31. ויען הוא בבחינת נפש, יש מורא גדולה מן הקליפות שלא יתדבקו ח"ו בנפשו בירידתה שם, ולכן צריך לכוין הרבה בנפילת אפים. וטוב לכוין בויעבור שאומרים קודם, ביחוד נוצר חסד, וביחוד ב' אלקים, כמוזכר ביחוד השובבים, שסגולתם להכניע הס"א.
32 אשרי כוונתו לברר המ"ן בחינת רוח, ויכוין להוריד הג' בחינות דרוח דנר"ן שלו אל ג' קליפות דבי"ע, ולברר בכח הג' ב"ן (שהם רמוזים בס"ת ארוממך' אלקי' המלך', ור"ת א' רוממך א' לקי; והב' הוא מלת אלק"י ור"ת א' לקי ה' מלך; והג' הוא מלת בכ"ל ) הניצוצות הנמצאות שם לצורך הזיווג. ויכוין להעלותם כנ"ל בבא"ר דנוק', ולהוריד מ"ד מן הזכר בחינת רוח, ויזדווגו בבחינה זו. והכונה של פותח את ידך כבר כתבתי אותו למעלה, וע"ש.
ואומרים מזמור יענך וכו', ומכוונים להוריד הג' בחינות נשמה דנר"ן שלו בג' קליפות בי"ע, ולברר משם בכח ג' ב"ן (שהם רמוזים בס"ת שם אלקי' יעקב'; והב' בר"ת — נ' רננה ב' ישועתך; והג' ס"ת - יעננו' ביום' קראנו' ) הניצוצות שיש שם מבחינת נשמה לצורך הזיווג, ולהעלותם כנ"ל בבא"ר. וירדו מן הזכר מ"ד מבחינת נשמה; ונשלם הזיווג בסוד נר"ן. והשפע יושב שם בסוד עיבור. ובא זמן הלידה, ויכוין הע' תיבות של המזמור בסוד הע' קלין, המוזכרים בזוהר הנולדים מחמת חבלי לידה. ויכוין להוריד אור מן השע"ח אורות דא"א, הנרמזים בשע"ח אותיות המזמור, ובכח אלו להקל חבלי הלידה. והשפע יוצא למקומו.
ואומרים ובא לציון ומכוונים להוריד בחינת נשמה לבריאה, וסודו ;י"ה, ע"ב ס"ג, אל שדי.
ובברוך אלקינו שבראנו יכוין שהוא בסוד בריאה, ומשם הנשמה, וגם התורה, ולכן מתפללים הוא יפתח לבנו וכו'.
תפלה לדוד והמזמור של היום יכוין להוריד השפע בחי' רוח ליצירה בסוד: יה"ו, ע"ב ס"ג מ"ה, אל שדי אל יקו"ק.
אין כאלקינו יכוין להוריד השפע בחי' נפש לעשיה, בסוד: יקו"ק, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, אל שדי אל יקו"ק אל אדני.
אחר כך אומרים פיטום הקטורת להכניע הקליפות שלא יינקו מן השפע היורד בעשיה.
הרי כל העולמות ככר קבלו השפע שלהם, אבל עדיין עומדים למעלה באצילות, ועכשיו צריך להורידם אל מקומם הראוי להם. וכדי שקלי' לא יתאחזו בהם ח"ו אומרים עלינו לשבח, שהוא: בתחלה להזכיר שבח גדולת הקדושה וגנות הקליפה33, וכזה נכנעת. ואחר כך34 להוריד אור מקיף אל כל העולמות, כי ממנו בורחת הקליפות; ונבאר אותו בפרט.
עלינו לשבח לאדון הכל הוא כנגד האצילות, שהוא כללות הכל, ואדון כל הנמצא. לתת גדולה כנגד בריאה המוציאה יצירה35. שלא עשנו וכו' נגד היצירה המוציאה עשיה. ולא שמנו וכו' נגד העשיה עצמה. שלא שם חלקנו כהם וכו' ה"ס אריך ואבא, ועולם האצילות שלהם. וגורלנו וכו' - אימא, ובריאה דקליפה. שהם משתחוים להבל ז"א,
ויצירה דס"א. וריק נוק', ועשיה. ומתפללים אל אל (כצ"ל ) לא יושיע - המקיף שלהם.
ואנחנו משתחוים לפני מלך - א"א, מלכי - או"א, המלכים - זו"ן, הקב"ה - כל מציאות הקדושה ביחוד אחד. ועל ידי הכריעה יורד אור מקיף, והחיצונים אינם אוחזים כלל ועיקר. שהוא נוטה שמים אימא שהוציאה זו"ן: ז"א - בסוד רקיע נטוי להשפיע. ויוסד ארץ נוק' - בסוד ישיבה לקבל. ומושב יקרו בשמים אור מקיף פרטי לכל עשר ספירות
דז"א. ממעל א"מ כללי לכולו. ושכינת עזו וכו' א"מ פרטי לכל ע"ס דנוק'. הוא אלקינו וכו' א"מ כללי לכולה. אמת
מלכינו ואפס זולתו א"מ כללי לשניהם. ככתוב בתורה וידעת היום וכו' בשמים ממעל א"מ מלמעלה למטה. ועל הארץ מתחת א"מ מלמטה למעלה. אין עוד כי הכל מן הקדושה. ובזה הקליפה נכנעת ואינה אוחזת בעולמות כלל.
ועוד36 צריך לכוין ר"ת ע' לינו ל' שבח ל' אדון ה' כל - ע"ב ס"ג. ותיבת עלינ"ו עולה קס"ו - ריבוע ס"ג. ועוד ר"ת ל' תת ג' דולה ל' יוצר - ס"ג.
(הג"ה: וכאן במלות עלינו מכוונים יחוד אחד37, והוא זה: ר"ת ע' לינו ל' שבח ל' אדון ה' כל, עולה קל"ה כמנין ע"ב ס"ג, וס"ג עולה כמנין סבא, וס"ז רב המנונא סבא.
ואחר כך תכוין במלת עלינו עולה קס"ו - ריבוע ס"ג, וס"ז רב נהוראי סבא.
עוד: ר"ת ל' תת ג' דולה ל' יוצר עולה ס"ג, וסודו מילוי ס"ג וב"ן בלי הפשוט, כך: ודיאו"י ודהו"ה עולה כמנין סבא, ותכוין ר' ייבא סבא.)
ואומר על כן נקוה לך וכו' ומסיים בפסוק "והיה ה' למלך" וכו'. ואין להסיר התפילין עד אחר עלינו לשבח.
ועתה נשלמה תפלת שחרית בסוד זיווג יעקב ורחל, עם כל כוונותיה.
1 ראה עוד להלן בנספחים בפירוש הפיוטים.
2 של היו"ד.
3 כן הוא בכל הכתבי יד. אמנם בהעתקת ובכתיבת ידו של רבי יקותיאל גורדון (המצורף לכת"י פירוש הושע כת"י אדלר של רמ"ד וואלי ) הנוסח הוא אקי"ק דאלפין, וכן הוא בהדיא בשער הכוונות.
4ראה עוד בדרך ה' ח"ד, פ"ו, יג-יד.
5 בדרך ה' (ח"ד, פ"ו, י' ) וז"ל; "הקרבנות, הכונה בהם בכלל, הוא לטהר העולם כלו, ולהסיר ממנו כל מה שהוא עיכוב ומניעה אל ביאת שפע העליון בו".
6 ראה עוד להלן בכוונה הכללית עמ' קצח.
7 בעמידה - אצילות.
8 בחלקי התפילה שלאחר שמ"ע.
9 בעלינו לשבח.ראה בפיטום הקטורת שלאחר התפילה עמ' לו.
10 ראה בתחילת הספר עמ' יג.
11 שלא על סדר הי' ספירות.
12 ב"אביי" כו' .
13 כוונות הקדישים, ראה להלן מעמ' קצא.
14 הג"ה בכת"י אוקספורד :[והעיקר לומר אותו קודם ברוך שאמר, לפי שהוא ענין בתיקון העשיה[.
15 בברכות השחר.
16 דז"א.
17ראה עוד בענין קדיש וברכו זו, להלן עמ' קצג.
18 בק"ש דקרבנות. וכן בהמשך.
19 עי' לקמן עמ' לג, שבאים כאן גם ל"מ דאי' .
20 יסודה נעשה ב"ויעבור" כו', וכדלקמן בנפ"א.
21ראה אדיר במרום עמ' פ"ט.
22 ט"ס יש כאן, כי "שערא סליק" כו', הוא מאמר שלאחריו.
23 דברי ההמשך ראה אדיר במרום עמ' קנ"ט.
24 היות המלכות דאי' אב"א עם הנה"י, הוא ממילא פב"פ עם ז"א.
1* בכל עליה, יש חידוש המוחין. וכמ"ש בכמה מקומות להלן.
25 כל המשכת המוחין הוא לז"א ולא ליעקב, והמשכת המוחין דק"ש ועמידה, הוא מפאת הסתלקותם בלילה. אמנם ב"חזרה", אין הסתלקות המוחין, וההמשכה החדשה הוא רק מצד העליה של יעקו"ר לחג"ת, ולכן נצרך להסבר הזה - ש"מציאות האילן הוא כולו דבר אחד".
אמנם בשאר הזמנים שיש המשכה חדשה בלי שיש הסתלקות המוחין לפני זה - הטעם הוא מצד העליה, או תוספת קדושה, שיש בזמני קודש, וכמ"ש בפרטיות בכל ק"ש ועמידה בכל אורך הספר.
26 ראה להלן עמ' קמא.
27 והוא כמו כוונת העמידה דשבת.
28 נ"א:קודש.
29 ראה עוד אגרות, גנזי רמח"ל עמ' שמ"ו.
30 ראה להלן עמ' קלו. ד"ה: ובחזרה.
31 היינו הג' יחודים שעולים נ"ר.
32 כוונת הד' קדישים וברכו, שלאחר העמידה. ראה להלן עמ' קצג.
33 מהתחלת עלינו, עד ואנחנו משתחוים כו' ,
34 מ"ואנחנו משתחוים"כו',
35 ליוצר בראשית - יצירה,
36 לכאורה, קטע זה שייך לכוונת היחוד שמביא אחר זה.
37 מקורו בשער רוה"ק יחוד כ"ג.