תוכן
קלז)
מה פירושם של הנקודות דג' הויות שבגלגלתא. הניקוד חולם צירי קמץ צירי שבהויות הפשוטות, מורה על בחי' הארת כלים עצמם. כי הוי'ה הפשוטה בלי המילוי, מורה על שורש המדרגה, שהוא בחינת עביות הדק דבחינת כתר, שעביות זו עוד אינה מספיקה לזווג עם אור העליון מבחינתה עצמה, אלא צריכה לקבל אורותיה מעליון. והיא בחינת אור הנפש, כי אור הנפש מתלבש בכלי דכתר. ולפיכך הנקודות שבה הן כתנועת האותיות, חולם צירי קמץ צירי. חולם מורה על חיה יחידה שבה, שאינם מתלבשים בכלים, דוגמת החולם שהוא ממעל לאותיות ולא בתוכם, כי האותיות הן הכלים. וצירי מורה על בחינת חו"ג שבבינה, בעת שהיא באחורים על חכמה, ולכן הם רק ב' נקודות, חסד גבורה. אמנם בעת שמפסקת האחורים שלה ומזדווגת עם החכמה, אז נבחנת בנקודת סגול, כי ב' נקודות עליונות מרמזות לחו"ב, דהיינו על הבינה שמזדווגת עם חכמה, ונקודה הג' מורה על הדעת המזווג אותם. ונמצא בשעה שאין עוד שם זווג דחו"ב ואין בה אלא חסדים מכוסים, הנה אין בה חו"ב אלא חו"ג, והם מרומזים בצירי, כנ"ל. וע"כ ה"ר מנוקדת בצירי, להורות שעוד אין בה זווג עם החכמה, כמבואר. ולפיכך הו' שבהוי'ה הפשוטה מנוקדת בקמץ, שזה מורה על הקמיצו שבז"א, כי ו' היא ז"א כנודע, וכיון שהוא צריך להארת חכמה ואין לו, כי אין עוד בבינה כנ"ל, ע"כ נקודת הו' הוא עם קמץ. וה"ת מנוקדת ג"כ בצירי, כמו ה"ר, שמורה על החסדים מכוסים, כנ"ל. והנה נתבאר הניקוד של הויות הפשוטות שאין בהם רק הארת חסדים מכוסים, שהם בחינת הארת כלים.
ונודע שט' הויות אלו שבג' רישין הם מהתכללותם זה בזה, כי הג' רישין הם ע"ב ס"ג מ"ה, שבהתכללות זה בזה יש בכל אחד ג' הויות. וע"כ הם נבחנים באו"פ ומקיף ומקיף עליון. שאו"פ הוא מו"ס, ואו"מ הוא מוחא דאוירא, ומקיף עליון הוא גלגלתא. ולפיכך ג' הויות דגלגלתא כולם ע"ב, דהיינו במילוי יודין. וכדי להבחין בין מה שמבחינת עצמה, ובין מה שהיא לקחה מן התחתונים ממנה בדרך התכללות, באים ע"ז הנקודות. כי הוי'ה דא"פ שבה, שלקחה מהתכללות במו"ס, שהוא בחינת נפש, אין בה ניקוד אלא על אותיות הפשוטות בלבד, כי אותיות הפשוטות מרמזים על בחי' נפש, כנ"ל. והוי'ה הב' שלקחה מן ההתכללות שבאוירא, שהוא מקיף הא', מנוקד בכל עשר אותיותיה, כלומר גם באותיות המילוי שבה. כי המילוי מורה על המסך שבה המזדווג עם אור העליון, וכיון שכאן יש זווג, כי הוא בחינת המוחא דאוירא, ע"כ גם אותיות המילוי מנוקדות, שניקוד הזה מורה על זווג בבחינת עצמו כנ"ל. ועכ"ז אין ניקוד המילוי משתנה מניקוד הוי'ה הפשוט, כי גם אותיות המילוי מנוקדות בחולם צירי קמץ צירי כמו הפשוט, שזה מורה על חסדים מכוסים, כנ"ל. ואו"פ שבמוחא דאוירא במקומה כבר יש בה זווג חו"ב פב"פ, והצירי מתהפך שם לסגול כנ"ל, מ"מ כאן במקום הגלגלתא שהוא בחי' ם' דצל"ם שאינו מקבל חכמה, ע"כ אין חילוק בין הוי'ה הפשוט למילוי שלה, וגם המילוי הוא בחולם צירי קמץ צירי המורה על חסדים מכוסים, כנ"ל.
והוי'ה הג' שבגלגלתא, דהיינו בחי' מקיף עליון שבה, הוא בחינת הגלגלתא עצמה, וע"כ אותיות המילוי שבה כולם מנוקדים בקמצין, כי הם מורים על בחינת הזווג שבה, שהוא בחינת כתר וראש, ששם זווג דהכאה על העביות שבמסך המתנגד להתלבשות. ונודע שלפי תוקף ההתנגדות להתלבשות שיש בראש, כן שיעור הקומה המתפשטת להתלבשות בגוף. וב' בחינות אלו נקראות קמץ פתח, כי כח ההכאה הנוהג בכתר נקרא קמץ, להיותו מקמץ האורות מלבא לכלל התלבשות. ובחינה השניה, דהיינו ההתפשטות בגוף ממעלה למטה, נקרא פתח מלשון פתיחות האורות לבא לכלל התלבשות. והם נבחנים לכתר חכמה, כי כתר הוא ראש ונקודתו קמץ, וחכמה היא בחינת התפשטות ממעלה למטה, וע"כ נקודתו פתח. ולפיכך כל אותיות המילוי שבהוי'ה זו הם בקמצין, להיותו בחינת כתר וראש. אבל אותיות הפשוט שבהוי'ה נקודתן כתנועות האותיות, שהם חולם צירי קמץ צירי, כי אינם מורים על בחינת המסך והזווג, אלא על בחינת הכלי עצמה כנ"ל. וע"כ תנועתם כתנועת האותיות, שהם הארת כלים. (אלף שי"ג אות
מ"ב מ"ג מ"ד).
