תוכן
סז)
נקוד כתנועת האותיות: הכלים מכונים אותיות, וניקוד כתנועת האותיות, פירושו שבחינת האורות המנענעת את הכלים הם רק בחינת הארת הכלים בלבד. כלומר, שאין בהם הארת חכמה, אלא מבחי' בינה ולמטה, הנקרא הארת כלים כנודע. והם ניקוד הוי'ה בחולם צירי קמץ צירי. חולם מורה על האורות דיחידה חיה שבשם, שהם אינם מתלבשים בכלים אלא ממעל להם, כדוגמת החולם העומד ממעל לאותיות. וצירי מורה על חסדים מכוסים, כי ב' הנקודות שבצירי מורים על חו"ב, בעת שבינה באחורים על החכמה, וע"כ אין בהם נקודה ג' תחתיהם שהיא הדעת המזווג לחו"ב אלו. ונמצא
ה' דהוי'ה המנוקדת בצירי, שמורה על בחינת חסדים מכוסים ונעלמים מבחי' הארת חכמה. והקמץ שתחת הואו דהוי'ה, מורה על ז"א שהוא מקומץ מהארת חכמה. וה"ת עם צירי מורה ג"כ על חסדים מכוסים כמו ה"ר. (אלף שי"ג
אות מ"ב ובאו"פ ד"ה מנוקד).
