תוכן
קסא)
מה ההפרש בין יניקה אל מוחין והתלבשות. היניקה היא בחינת מדרגה אמצעית בין תחתון לעליון, שבעזרתה מתגדל התחתון שיוכל לעלות למקום המוחין שלו העומדים שם ולהלבישם בקביעות. כי בעת היות התחתון בבחינת מ"ן בעליון, הנה יוצאים שם כל נרנח"י שלו בשלימות, כנודע. אמנם כשנולד, שפירושו שניכר עביותו ונפרש מהתכללותו בזווג דעליון, ויורד למדרגתו לפי עביותו, הנה אז אינו יכול לקבל עוד המוחין כולם, ולירד עמהם למדרגתו, אלא חלק מועט מהם. וכל המוחין נשארו במקום העליון, בנה"י שלו למעלה במקום שהיה הזווג. ונודע, שאין התחתון יכול להתעלות למקום העליון ממנו מטרם שמשיג מדרגת העליון. וא"כ, איך אפשר שז"א יעלה אל העליון ולקבל משם בחזרה המוחין שהשאיר שם, מטרם שיש לו המוחין ההם, שהרי המוחין ההם עושים אותו למדרגת העליון. ולפיכך צריכים ליניקה, שפירושה שעולה שם בדרך ארעי ולא בקביעות. ועליה ארעית זו נמשכת לו, מכח הלבשתו לנה"י דא"א, ונמצא עמהם במדרגה אחת. ומתוך שב"ש עליונים דנו"ה דא"א, נשארו בחג"ת דאו"א, נבחנים ב"ש דנו"ה אלו לבחינת אמצעי בין עליון לתחתון. כי ז"א יכול לעלות אליהם, להיותו מלביש את בחינתם למטה בנה"י דא"א, וע"כ נחשבים כמו מדרגתו, גם בהיותם למעלה בחג"ת דאו"א, והוא עולה ויונק מהם. ומתוך שהם במקום המוחין שלו, הרי שואב משם מוחותיו בעת עליתו, בדרך המדרגה לאט לאט, עד שנוטל משם כל מוחותיו, ואז נעשה כמדרגת העליון, ואז יוכל להלביש שם בקביעות. כי כל עוד שלא קבל כל המוחין בשלמות, אינו יכול להלביש שם בקביעות, כי עדיין אינו כמדרגת עליון. וע"כ הוא עולה שם בדרך ארעי, המספיק ליניקה, שפירושו לחלק קטן מכללות המוחין, ותכף יורד למדרגתו עצמו. ואלו החלקים שמקבל בזה אחר זה מתחברים יחד עם גמר קבלת כל המוחין, ואז נעשה כעליון ומלבישו בקביעות. ונתבאר, כי יניקה פירושה עליה בדרך ארעי, וקבלה חלקית מן המוחין, והעליה נעשתה מתוך בחינת אמצעית שהם ב' השלישים דנצח והוד דאריך אנפין, שנשארו למעלה בחג"ת דאו"א. אבל הלבשה פירושה שיש לו כל המוחין המיוחסים לאותו מקום שהוא מלביש, וע"כ עומד שם בקביעות. (א' קל"ב
אות ט"ו [עד אות
י"ט]).
