תוכן
קנח)
להיכן בא הז"א בעת לידתו מרחם אמו. כי הגם שז"א כבר נתעלה מבי"ע ונתקן בבחינת נפש דאצילות בהתכללותו בזווג דאו"א בעיבורו. אמנם כל זה הספיק לו לז"א מטרם שנתעבו הרשימות שלו עצמו, ע"י הזווג דבחי"א דאו"א בעת לידה, כי בהיות הזווג בבחינת עביות דכתר, אין זווג זה מעורר שום עביות בז"א, כנודע. אבל עתה בהתכללותו בזווג דבחי"א, שעי"ז חזר בחינת עביות הזו בבחינת ז"א עצמו, הרי נתעורר בו גם בחי' עביות דבי"ע, הכלולים בו מעת הנקודים, וזה נבחן שנפל בחזרה לבחינת בי"ע.
ונבחן ג"כ, שמלביש שם לב"ש תחתונים דנה"י דעתיק שירדו עמו בשוה לבי"ע. כי בעת הלידה, שחזרה הקטנות לישסו"ת, הנה אז חזרו ונפרדו או"א וישסו"ת זה מזה, ונעשו שוב לב' פרצופים. וכן ירדו נה"י דא"א שוב למקומם כבתחלה עם ב"ש האמצעים דעתיק המלובשים בהם, ונמצא שגם הב"ש התחתונים דעתיק, חזרו ג"כ למקומם לבי"ע כבתחלה. כי חזרו ונתפרקו כל העליות שהיו מקודם לכן בעת העיבור דז"א. וכל אלו הירידות נעשה בבא אחת עם לידת ז"א וירידתו לבי"ע. הרי שבאותו הרגע שירד ז"א לבי"ע, ירד עמו בשוה, גם ב"ש התחתונים דנו"ה דעתיק ג"כ לבי"ע, וכמו שהלביש את ב"ש האמצאים דעתיק בימי עיבור שלו, כן הוא מלביש עתה את ב"ש התחתונים דעתיק, בהיותו בבי"ע עמהם במחיצה אחת. והלבשה זו מועילה לו שיוכל לינק מרשימות שלהם, שנשארו בנהי"מ דא"א מזמן עיבור שלו, כמ"ש לעיל (
בתשובה כ"ד) עש"ה. (א' קל"ב
אות ט"ו).