גורם ראשון, הוא עלית מ"ן דישסו"ת לאו"א לצורך מוחין דגדלות. אשר אז גם כל הפרצופים העליונים מעלין מ"ן עד ע"ב ס"ג דא"ק. כנ"ל בתשובה קנ"ו. 

גורם ב', הוא הזווג דע"ב ס"ג על המ"ן שהעלו להם. ונמשכו להם אור חדש מא"ס ב"ה, ויצאה שם קומה שלמה על המ"ן שנקרא מוחין או מ"ד. כי בחינת המסכים ועביות הנכללות ברשימות מכונים בשם מ"ן, וקומת ע"ס היוצאת על המ"ן, מכונה בשם מ"ד. והארת המ"ד האלו ירדו עד שבאו לעתיק ונוקביה דאצילות. 

גורם ג', הורדת טפת המ"ד בעתיק עד לזווג יסוד ועטרה, המבטל לכל הפרסאות דאצילות שנעשו משורש עלית ה"ת בעינים, דהיינו אל הפרסא שבגוי מעוהי שהוא ג"כ בחינת הקרום אשר תחת המו"ס, ולבחינת המסך של יסוד, ובחינת הפרסא דסיום כל אצילות, העומדת בין אצילות לבריאה. 

גורם ד', הוא ביטול הפרסאות, שע"י ביטול הפרסא שמבין אצילות לבריאה, נתעלו ב"ש תתאין דעתיק מבי"ע, עם בחינת גו"ע דזו"ן שהם סוד ו' ונקודה, למקום ב"ש אמצעים דעתיק, ששם עומדים נה"י דא"א. גם ע"י ביטול הפרסא שבגוי מעוהי דעתיק, נתאחדו ונעשו עתיק וא"א לפרצוף אחד. 

גורם ה', הוא חזרת א"א ועתיק לפרצוף אחד, שסיבב ד' דברים. א', שנה"י דא"א נעשו לבחינת נה"י של עתיק, שעל ידי זה עלו למקום חג"ת שלו, ששם עמידת נה"י דעתיק. ונמצא יסוד דא"א מסתיים בשוה כמו יסוד דעתיק, דהיינו במקום החזה דא"א. ב', שכל המקום הזה שהיה בבחינת חג"ת, דהיינו בחסדים מכוסים, נתהפך ונעשה לבחינת חסדים מגולים, כי נה"י דא"א תפשו עתה כל המקום הזה מפה עד החזה. ג', שיסוד דא"א, בא עתה ליסודות דאו"א, כי מתוך שיסוד דא"א נעשה ליסוד דעתיק המסתיים במקום החזה דא"א, ששם הוא בחינת היסודות דאו"א, כנ"ל בתשובה קנ"ג ע"ש. ד', שגו"ע דזו"ן שהיו דבוקים ביסוד ועטרה דאריך אנפין, עלו עם היסוד ועטרה אלו אל מקום היסודות דאו"א, דהיינו למקום החזה, ששם מלבישים עתה יסודות דאו"א על יסוד דא"א. 

גורם ו', הוא טפת המ"ד דע"ב דא"ק, שירדה גם למו"ס דא"א, אשר גם א"א נזדווג בסוד חיך וגרון, הנקרא זווג דנשיקין, שמשם הגיע גם לאו"א. וגם הם נזדווגו בזווג נשיקין, שאז הורידו הה"ת מעינים דישסו"ת, והם קבלו מוחין ונה"י חדשים. דהיינו שישסו"ת העלו את אח"פ הנפולים שלהם, ועמהם גם בחינת גו"ע של חלק הזו"ן הדבוק באח"פ שלהם. ונמצא עתה שכבר עלו כל חלקי זו"ן, כי נה"י דא"א העלו עמהם את גו"ע של חלקו, דהיינו מסוד ו' ונקודה. ואח"פ החדשים דישסו"ת העלו את גו"ע של חלק הזו"ן מבחינת חלקם מעת הנקודים. וכל ג' הבחינות גו"ע של הזו"ן, עומדים עתה בג' היסודות דא"א ואבא ואמא, מלובשים זה בזה. וכבר ידעת שיש"ס נכלל באבא ותבונה נכללת באמא כנ"ל בתשו' קנ"ז. [תש' קע"ד; עי' - ד"ה אמנם דברי הרב, ד"ה אמנם כאן בז"א]

גורם ז', הוא שטפת נשיקין של אבא שהוא ע"ב, ירדה ליסוד שלו, שהוא בחינת ל"ב נת"ה, ובירד וליבן את הסיגים שבש"ך ניצוצין, שהם ל"ב מלכיות, והוריד אותם לפסולת. ובירר מהם רק רפ"ח ניצוצין, שה"ס הלובן שבהולד, כי הם בחינת עצם הספירות דז"א, מבחינת קו וחצי הימין, דהיינו בהעדר מהם הקו שמאל, שהוא בחינת הה"ת המעורבת בהע"ס, כנ"ל בתשובה קל"ה עש"ה. והטעם הוא, כי אבא כבר הוריד כל בחינת המלכיות שבו, שהם מבחינת הדין והסיגים, שאין עליהם בחינת מסך, ונמצאות כל הספירות של ז"א נקיות לגמרי מבחינת מלכיות. וע"כ הוא נבחן לבחינת קו ימין של הע"ס לבד, בלי שום עביות של ה"ת, שז"ס שאבא נותן הלובן שבו. ואמא מזדווגת ג"כ מבחינת הקטנות שבה, דהיינו מבחינת ה"ת בעינים שנשאר בה מעת הקטנות. ואז אמא נותנת הארת ה"ג שבה ברפ"ח הניצוצין, שאז הה"ת דהתלבשות הנשארת ברפ"ח הניצוצין, מתעבה ע"י ה"ג דאמא ועובר בכל ע"ס דז"א, ועושה בהם קו וחצי השמאליים. ובחינת הזווג דאבא המתקן לקו וחצי הימנים, נקרא יום א' של ימי קליטה. ובחינת הזווג דאמא המתקן לקו וחצי השמאליים נקרא יום ב' דימי קליטה. ואח"ז מזדווגים או"א זה בזה, ואז מתחברים קוים אלו דאו"א, שזהו בחי' יום ג' דימי קליטה.

 [1- או"פ; 2 - ד"ה והנה ממש, ד"ה וזה אמרו "נבקע; 3 - ד"ה אבל; 4 - ד"ה והנה הסדר]