תוכן

קנו) מה גרם לבקיעת יסוד דעתיק.
אחר שנגמר כל הבחינות דקטנות של ישסו"ת, הנה עלו למ"ן אל או"א עלאין להתכללות הזווג בהם לצורך מוחין דגדלות, כנודע. בכל הפרצופים. ונודע שכל הארה באה רק מא"ס ב"ה. וע"כ בשעה שעלו ישסו"ת למ"ן לאו"א עלאין, כן העלו או"א מ"ן אל העליון שלהם, והעליון לעלי עליון, עד ראש א"ק שמקבל בחי' אור חדש מא"ס ב"ה על המ"ן שהעלו לו, ויוצאת שם קומת ע"ס על המ"ן אלו, שנקרא מוחין, או טפת הזווג ומ"ד. ואלו המוחין יורדים מפרצוף לפרצוף עד שבאים למקומם הא', דהיינו בהפרצוף הראשון, שהוא היה הא' אל העלאת המ"ן, שבשבילו ירד אור א"ס ב"ה. וע"כ כל טפה של הולדה ואצילות חדשה מיוחסת לע"ב ס"ג דא"ק, שהם המקבלים אור א"ס ב"ה בראשונה.
ולפיכך, בעת שהגיעו המוחין האלו לעתיק, וגם הוא נזדווג מבחי' מוחין אלו ביסוד ועטרה שלו, הנה אז נבקעו כל הפרסאות שבאצילות שבאו מכח צמצום ב', דהיינו מכח עלית ה"ת בעינים כנודע. ואז נבקע יסוד דעתיק גם כן, כי מסך דיסוד דעתיק הוא החוצה לא"א לפרצוף נבדל הימנו, מטעם עלית ה"ת לעינים. (כנ"ל דף תשכ"ו פעולה ח'), ונעשו עתה א"א ועתיק לפרצוף אחד. [1 - ד"ה והנה ממש; ד"ה וזה אמרו "נבקע]