תוכן
קכו)
מה הם נ' שערי בינה. נודע שקומת בינה נתחלקה לב' פרצופים, ג"ר וז"ת, לבינה ותבונה. והוא מטעם הרושם דה"ת אשר במסך דראש דא"א תחת מו"ס, שהוציא הבינה לחוץ, שהוא שולט רק על ז"ת דבינה, להיותם נצרכים להארת חכמה. ואינו שולט כלום על ג"ר דבינה, להיותם בחסדים מכוסים הדוחים חכמה בלאו הכי. וע"כ נעשות בינה ותבונה לב' פרצופים נבדלים, שהבינה עדיין היא בבחינת ג"ר, ותבונה יצאה מבחי' ג"ר לבחי' ז"ת בחסר ראש. ונבחן שהמה נחלקו לחמשים וחמשים. כי קומת בינה השלימה היא מאה ספירות, שהן עשר ספירות הנכללות זו מזו, וי' פעם יוד הן מאה. אמנם עתה שנחלקו, ולא נשאר בתבונה אלא ז"ת כלולים זה מזה, דהיינו ז"ס שבכ"א מהן ז"ס, וז' פעמים ז' הן מ"ט, דהיינו חמשים חסר אחת, שזה מורה שהמה חסרים הראש והג"ר שלהם הנקרא כתר. דהיינו כל מחצית פרצוף העליון הנקרא בינה, שהיא נחלקה מעליהם ונעשית לפרצוף מיוחד כנ"ל. והמה מכונים בשביל זה מ"ט שערי בינה חסר אחד. אמנם תזכור אשר השער האחד הזה, פירושו כל חמשים שערים העליונים דבינה עילאה, כי השער הזה ה"ס הכתר, שפירושו ראש וג"ר. אמנם גם בינה עליונה ג"כ אינה שלמה, כל עוד שתבונה אינה מתחברת עמה ונעשות לפרצוף אחד. והיא נחשבת ג"כ לחסרה משער עליון שבה, שהוא כתר וג"ר. והוא מטעם הנודע, שחסרון נה"י דכלים גורם חסרון ג"ר באורות. כי באמת גם הג"ר דבינה יצאו מראש דא"א לבחי' גרון וגוף, אלא משום שהיא בסוד כי חפץ חסד הוא, אין ענין של צמצום חל עליה, כנ"ל. עכ"ז בהתחשב כלפי השפעת חכמה, הרי גם היא חסרה ג"ר כמו תבונה. באופן שכלפי עצמה היא נבחנת לראש גמור. אכן כלפי אבא, שהוא חכמה, נחשבת גם בינה לבחינת ז"ת חסר ראש, כי אינה יכולה לקבל ולהשפיע חכמה, מכח הרושם דה"ת שנשאר במסך דראש דא"א, כנ"ל.
הרי שגם בינה חסרה ג"ר בערך אבא. אכן אין הבינה נחשבת משום זה לבחינת מ"ט שערים כמו התבונה, כי מ"ט שערים מורה שאין בה עצמה אלא ז"ת, דהיינו ז' פעמים ז' כנ"ל, שזה צודק רק בתבונה. אבל בינה עכ"פ בערך עצמה היא ראש גמור, ואינה חסרה ג"ר כנ"ל. אלא שיש כאן הבחן אחר, והוא בהבחן השם מ"ב דפשוט ומילוי ומילוי דמילוי, שזה מורה על מה שמקבלים מבחינה שכנגדם בג' הפרצופים הראשונים דא"ק עד טבורו, כנ"ל
בתשובה קכ"ה. ונודע שפרצופי א"ק הם בחינת חכמה, וע"כ בחשבון הזה נבחנת הבינה שהיא חסרה שער מ"ב העליון, דהיינו בחינת ג"ר דחכמה, שנקרא ראש או כתר. כי מבחי' חכמה אין בה אלא מ"א שערים, וחסרה שער העליון, דהיינו הכתר שבה. כי שער הזה נכלל באבא, בסו"ה גם צפור מצאה בית וכו'. כי השער העליון החסר לבינה נתוסף על אבא, ויש לו לאבא מ"ג שערים, שה"ס ג"ם.
ובזה תבין מ"ש הרב, כי משה זכה לבינה. (לעיל דף תתצ"ט
אות נ"ב), וחז"ל אמרו, חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחד (מסכת ר"ה דף כ"א:). הרי שלא זכה לבינה בשלימות. ובהנ"ל תבין זה. כי משה זכה לבינה עלאה בסוד מ"א שערים שבה, דהיינו כל עוד שהבינה ותבונה נחלקות לב' פרצופים, שאז נחשבים לחסרים מחציתם העליון המכונה בחי' הכתר שלהם, כי לבינה חסר שער המ"ב ולתבונה חסר שער הנ', כנ"ל. ועל זה רמזו חז"ל, שכולם נתנו למשה חסר אחת, דהיינו שער החמשים. כי שער הנ' הוא בינה עלאה, והיא לא תתחבר בקביעות עם הבינה לפרצוף אחד, עד לגמר התיקון. ולפיכך לא זכה משה אליה. והרב מדבר מבינה עלאה, כשהיא נבדלת מהתבונה התחתונה, ולבינה זו זכה משה. שהוא ג"כ חסר אחד, שהוא שער מ"ב. (תתקס"ג
אות ט"ז, [
י"ז,
י"ח;
או"פ כ"ב]).
