תוכן
צ)
למה רק ז"א נקרא מלך הדר, ולא ג"ר דאצילות. כבר ידעת, שכל מציאות ד' העולמות אבי"ע, לא באו אלא לתקן ולמלאות הכלים דלמטה מטבור דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם בזמן הסתלקות א' שהיתה בגוף דפרצוף כתר דא"ק. כי מפה עד הטבור, הוא נתמלא ע"י ב' הפרצופים ע"ב ס"ג דא"ק, בסוד השם מ"ב. רק מטבורו ולמטה, שאין פרצופי ע"ב ס"ג מגיעים לשם כנודע, עליהם סובבים כל התיקונים שנעשו מעולם הנקודים עד סוף העשיה.
ואין שאלה לפי"ז, למה באו גם בחינת ג' הפרצופים הראשונים דאצילות דהיינו עתיק וא"א ואו"א, אחר שכבר נשלמו בא"ק. הענין הוא, כי אי אפשר שיצא פרצוף נה"י לבדו, בלי ראש ותוך עד הטבור. אמנם ההבחן הוא, כי ג' פרצופים אלו, לא באו לצורך עצמם, אלא לצורך פרצוף נה"י. וכל התיקונים שקבלו ג' הפרצופים הראשונים, לא קבלו בעדם עצמם אלא בעד תנה"י שלהם, כי רק המה צריכים לתיקונים.
והנה כל החסרון שהיה בפרצוף נה"י הראשון, שבא למלאות את נה"י דא"ק, היה משום שבז"ת שלו לא היה תיקון קוים, כנ"ל
בתשובה פ"ח. כי ג"ר דנקודים שקבלו מבחינת חג"ת דדיקנא הנקרא שבולת הזקן, שהם אח"פ דדיקנא שיצאו מראש ונעשו לגוף וחג"ת, היה הארתם מספיק לתיקון קוים בהם. כי אור האזן שהיא אור הבינה, נמשך בהם לקו אמצעי, והכריע בין הקצוות, כנ"ל
בתשובה פ"ח. משא"כ ז"ת דנקודים, שקבלו מבחינת חוטם פה שלמטה משבולת הזקן, אין עוד אור האזן יכול להתפשט בהם לקו אמצעי, כי שם כבר בחינת נה"י דדיקנא, שהם צריכים להארת חכמה. ואור האזן הזה שאינו במקום יציאתו, הנה האחורים שלו דוחה הארת חכמה, וע"כ אין הנה"י דדיקנא יכולים לקבל ממנו כלום, כי אור הזה נפסק בשבולת, כמבואר. וע"כ ז"ת דנקודים, שמקבלים מנה"י דדיקנא שלמטה משבולת, אין בהם התיקון דקו האמצעי הנמשך מאור הבינה. וע"כ נשברו ונפלו לבי"ע, כנודע. אמנם ג"ר נתקיימו ולא נשברו, כי תיקון קוין שהיה בהם, הספיק להם את כל תיקונם. ע"כ נמצאו רק ג"ר דנה"י דא"ק, שקבלו את מילוים בעולם נקודים. אכן ז"ת דנה"י דא"ק, עדיין נשארו מגולים, כלומר שנשארו חסירי המילוי הנצרך להם.
ונתבאר לעיל
בתשובה פ"ח, שאותם ז"ת דנקודים שנשברו, חזרו באצילות בסוד העיבור במעי אמא, שהיא בינה. וע"י שנעשו שם ג' גו ג', שנה"י נכללו בחג"ת, קבלו חג"ת בחינת קו אמצעי מאמא, ונעשה בחינת קו אמצעי בבחינת התוך דע"ס דנה"י, הנקרא יסוד דוכרא, עש"ה. הרי שכל עיקר התיקון שנתחדש באצילות, לא היה אלא בבחינת קו אמצעי דבחינת תוך דנה"י, הנקרא יסוד. והוא הנקרא מ"ה החדש, כי עליו שורה כל החידוש תיקון דאצילות. ונקרא ג"כ הדר. אבל ג' הפרצופים הראשונים שלמעלה מטבור דאצילות, בהם לא נצרך להתחדש כלום כי כבר נשלמו בא"ק עצמו. וכל מה שנתקן בג' הפרצופים האלו לא היה אלא בשביל נה"י כנ"ל. וע"כ שורה שם מ"ה החדש, רק על ז"א ונוקבא, שהם בחינת ז"ת דנקודים, שחזרו ונתקנו אחר שבירתם בנקודים, ואין ג"ר בכלל זה. ועם זה תבין מה שזו"ן מלבישים מטבורו ולמטה דא"א, כמו שנקודים הלבישו מטבורו ולמטה דפרצוף הכתר דא"ק. ואין להאריך עוד.
הרי נתבאר היטב, שמ"ה החדש הוא בעיקר רק ז"א, וע"כ הוא נבחן למלך השמיני, המתקן לז' מלכים שקדמו אליו בנקודים, כי הוא מ"ה המתקן לב"ן, שהם ז"ת דנקודים. ובדיוק יותר, הוא רק תיקון היסוד זכר, כי לא היה חסר בז"ת דנקודים אלא בחינת היסוד הזה, דהיינו קו אמצעי כנ"ל, וכל העודף שיש בז"ת דאצילות שנקראים ז"א ומלך השמיני, על ז' המלכים דנקודים, אינו יותר מיסוד זה, שעמו כחו יפה גם לתקן ז' המלכים הראשונים. ולכן עיקר מ"ה החדש שורה על היסוד, כמבואר. וזה שאומר הרב
בע"ח שער ט' פ"ח, אשר היסוד הוא מ"ה החדש, ע"ש. (
ת"י אות כ'). [
אות פ"ד או"פ בהתחלה]
