תוכן
צו)
מה המה הד' מצבים עד פב"פ. ד' מצבים הם, אב"א אב"פ פב"א ופב"פ, והיינו בעת שהזכר ונוק' הם חסרי ג"ר, מחמת עלית ה"ת בעינים. הנה תיקון הראשון המספיק בעדם לסמכם באצילות, הוא אב"א, שפירושו שמשיגים אור האחורים דאמא עילאה, שמשום שהיא חושקת באור דחסדים בסוד כי חפץ חסד הוא, נמצאת דוחה את אור החכמה. ולפיכך כשנכללים באור הזה ובאחורים אלו, אינם נפגמים כלל מפאת חסרון חכמה שבהם, מחמת הה"ת שבעינים, כי אפילו אם היו יכולים לקבל חכמה, היו ג"כ דוחים קבלתה, מחמת החשק לחסדים המוטבע באחורים דאמא עילאה. וע"כ משמש להם האחורים דאמא כמו הארת ג"ר. והוא תיקון הא' הנק' אב"א.
מצב הב' הוא אב"פ. כי מלבד המיעוט דצמצום הארת חכמה מכח ה"ת שבעינים, יש מיעוט וצמצום הארת החכמה גם בהכלים דפנים של הנקבה. שמחמת הסיתום על אור דחסדים שיש בכלים דפנים שלה, אינה ראיה לקבל הארת חכמה, כי אין הארת חכמה מקובל בהפרצוף בלי חסדים. וע"כ אחר שנתקן המיעוט מחמת הה"ת שבעינים ע"י הזווג דאב"א כנ"ל, נעשה הזווג של אחור בפנים, שהזכר משפיע לה אור דחסדים בשפע, ומתקן את הכלים דפנים של הנקבה, ומכשירה בזה שתהיה ראויה לקבל בהם הארת חכמה.
מצב הג' הוא פב"א. וזה מגיע להם ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג, המוריד ה"ת מהעינים, ומחזיר החו"ב להראש, שאז משיג הזכר את אור הפנים שלו כבראשונה מטרם המיעוט. אבל הנקבה אינה מחזרת עוד פניה אל הפנים דזכר לקבל הארת חכמה, בלי סבה המחייבת אותה להדבר, שהוא משום האחורים שלה מצד הבינה דאו"י בסוד כי חפץ חסד הוא. וע"כ הנקבה מקבלת אז את אור הפנים מן הזכר דרך אחורים שלה, שנמצא עי"ז הארת החכמה מתמעט בהרבה, וזווג הזה נק' פנים באחור. שהפנים של הזכר משפיע אל הנקבה דרך האחורים שלה והכלים דפנים מקבלים מכלים דאחורים.
מצב הד' הוא פב"פ. וזה מגיע אליהם רק ע"י העלאת מ"ן מבחינת זו"ן, כי יש להבינה קשר עם הזו"ן מצד הע"ס דאו"י, שהבינה משפעת להם הארת חכמה. וע"כ בשעה שהזו"ן עולים אליה למ"ן, היא מפסקת את האחורים שלה, ומחזרת פניה אל החכמה כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הזו"ן, ונמצאת אז מזדווגת עם החכמה פב"פ. (דף תצ"ח
אות כ"ג עד אות כ"ה, ובאו"פ שם.)
