תוכן

אמור תשל"ט

שור או כשב או עז כי יולד (כב,כז)
"שור בן יומו קרוי שור" - משום שמה שיכול להשיג, הוא כבר השיג ביום הראשון. לכן אלו אנשים שאינם שייכים לבחינת מדבר, אלא לבחינת חי - את השכל שהם השיגו ביום הולדם, היינו ביום שנכנסו לבר־מצוה, עם השכל הזה הם חיים כל הזמן, ואין בהם בחינת תוספות אלא בכמות, משום שהוא שכל קטן בערך מה שיש להשיג בשכל התורה. לכן מה שמשיגים ביום הראשון זו היא חיותם עד הסוף.
משא"כ בחינת מדבר, שהוא בחינת אדם, בסוד: "אתם קרויים אדם ולא אומות העולם", הוא להפך: "עַיר פרא אדם יולד" בערך מה שיש לו להשיג לכשיזכה להיות בבחינת אדם. כי רוח הבהמה יורדת למטה, היינו, שכל עשיתו היא לצורך מטה, היינו לתועלת עצמו. משא"כ רוח האדם עולה למעלה, היינו לתועלת ה', הנקרא בחינת למעלה, כמו שאמרו חז"ל: "דע מה למעלה ממך". אז הוא רואה שהוא נולד פרא-אדם, ואז מתחילה עבודתו ללכת ע"ד האמת. ואז נאמר: אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע.