ששורוק
שמתחלה נברא העולם במדת הדין, שהיא מלכות דצמצום א', ראה שאין העולם מתקיים, כי הכלים הנמשכים ממלכות דמדת הדין אינם ראוים לקבל אור העליון לתוכם, עמד ושתף עמו מדת הרחמים. דהיינו שהעלה המלכות למקום בינה שהיא מדת הרחמים. ואז נבקעו כל המדרגות לב' חצאים שכתר וחכמה נשארו בראש א"א, ובינה ותו"מ שלו נפלו לגוף, וכן כולם, ... שבזה נתמעטו כל המדרגות לו"ק בלי ראש. שמצב הזה מכונה נקודת החולם, ואח"כ לעת גדלות, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק חוזרת ויורדת המלכות ממקום בינה למקומה, וכל חצאי המדרגות שנפלו ממדרגתם חוזרים למדרגתם והמדרגות נשלמות שוב בג"ר, ... ומצב הזה מכונה נקודת השורק. שאז אותם בינה ותו"מ שחזרו למדרגתם לוקחים עמהם למעלה גם התחתון שהיו שורים בו בזמן נפילתם, והתחתון מקבל מחמת זה המוחין דעליון, ... ונמצא שבעת קטנות נפלו בינה ותו"מ דישסו"ת, שהם אמא, לזו"ן, ובעת גדלות, שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם לבינה, לוקחים עמהם גם זו"ן למקום בינה, ואז מקבלים הזו"ן המוחין דבינה. ע"י הכלים דבינה ותו"מ דבינה, שהיו אצלם בזמן קטנות, כמ"ש שם. ונמצא עתה, שזו"ן ראוים לקבל אור העליון של בינה וכן כל העולמות בי"ע הנמשכים מהם. ואז נתקיים העולם. ולולא עלית המלכות למקום הבינה, לא היה מציאות, שהעולם יוכל להתקיים.