תקיעת שופר
אחר שפתח ההיכל, דהיינו שחיבר אתוון אל"ה עם זו"ן בחזרה לבינה, והשיגו שם אור חכמה, תקע ליה היינו שהיוד תקעה אויר תוך השופר, כי אויר פירושו אור חסדים, וכיון שהשופר, שהוא אתוון אל"ה, קבלו גם אויר, שהוא אור חסדים ואפיק מניה קלא הוציא והוליד את הז"א שנק' קול, והוציאו בשלימות למקומו. כי ע"י לבוש החסדים דתקעה הי' יכולה החכמה להתלבש בו ולהתקבל אל הז"א. וע"כ המוחין האלו אשר השיג הז"א,הנק' קול, הוא מוציא את העבדים לחרות, כלומר שהז"א משפיע הארתו לעולמות, ובני ישראל זוכים אז במוחין דג"ר הנקראים חרות.