תוכן
שובה ישראל עד ה' אלקיך [הושע יד', ב']. היינו, שלא לעשות תורה ומצוות, מבחינה שאחרים אומרים לך שצריך לעסוק בתורה ומצוות, אלא שהאדם צריך לבוא למדרגה, שירגיש את מציאות השי"ת, שמלא כל הארץ כבודו, כי אינו דומה מי שיושב בביתו, או מי שיושב בפני המלך. וזה נקרא אלקיך.
כי כשלת בעוניך. ואל תאמר, שהדורות הראשונים היו טובים מאלה, והעוונות גרמו לזה, שאנחנו לא נוכל להרגיש את זה. ועל זה הכתוב, כי כשלת בעוונך, היינו בעונתיך הפרטים, היינו הרע שיש בבן אדם, שהוא רוצה אך לקבל לעצמו, ולא מטעם כבוד שמים. ולא רוצה להאמין באמונת חכמים, שנהיה לומדים לשמה, היינו לשם השם, ולא לשם עצמם. אבל ולא עם הארץ חסיד, אלא, קחו עמכם דברים ושבו אל ה', ששם הויה נקרא מדת הרחמים.
