תוכן

רא) מה"פ שמדעת ז"א נמשך טפת בסוד זווג ממש, והיא גבורות זכרים, והיוצאים לתיקון פרצוף הנוקבא הם גבורות נקבות.
כי אין היסוד דנוקבא ראוי להעלות מ"ן לצורך ג"ר דנשמות, אלא ע"י האי רוחא דשדי בה בעלה בביאה קדמאה, שז"א נותן בסוד זווג אב"א הנקרא רי"ו, והנקרא חסדים זכרים, משום שנמשכים מקומת ע"ב דמזלא. עי' לעיל בתשובה ס' וע', שנתבאר זה באורך. ופעמים נקראים בשם גבורות זכרים, דהיינו בהתחשב רק בבחינת המ"ן בלבד. ואלו היא מקבלת בעת הז"א אב"א. אבל בעת חזרתה פב"פ עם הז"א, אז מתתקן פרצופה לא בבחינת מ"ן זכרים דמזלא, אלא רק בבחינת גבורות נקבות, שהם נמשכין לה ממלכות דאמא שהיא מ"ן נקבות. עש"ה בתשובה ע'. (אות ע"ח).