תוכן

רמח) למה צריכים ב' ההין תתאין דב' הויות הראשונות דדיקנא דא"א להאיר בתיקון ונקה דז"א.
כי בעת גדלות נעשו הנה"י דקטנות לחג"ת דגדלות, ובאים לו נה"י חדשים. ובעת שיש לו רק ו"ק בהדיקנא, דהיינו נפש רוח, הם מתלבשים בחב"ד חג"ת דכלים דשערות דיקנא. אשר הג' הראשונים דז"א, ארך, אפים, ורב חסד, שהם חב"ד דכלים, מתלבש בו אור הרוח, ונבחן משום זה לחג"ת. ובג' האחרונים, שהם ונושא-עון, ופשע, ונקה, הנבחנים לכלים דחג"ת, מתלבש בהם אור הנפש דדיקנא, והם נבחנים משום זה לבחינת נה"י. והתיקון ונקה, הוא עתה יסוד דדיקנא, שבו מסך המסיים, המקבל מה"ת שבב' הויות דדיקנא דא"א. והטעם שהוא צריך לב' בחי' ה"ת, כי בעת שישיג נה"י חדשים להשלים לו הט' תי"ד, הנה אז הג' תיקונים, ונשא-עון ופשע ונקה, שהם עתה נה"י, ישובו להיות אז חג"ת, ויהיה אז התיקון ונקה בחינת החזה שבת"ת, והמסך שבתקון ונקה, ירד אז ליסוד החדש, הנקרא על שלישים. וע"כ מטרם שישיג הנה"י חדשים, צריך שיהיה בו ב' בחי' ה"ת. א', דבחינת נקודת החזה. ב', דבחי' נקודת היסוד. כי אח"כ בגדלות הוא עתיד להוריד את נקודת היסוד שבו של עתה, אל יסוד החדש, והוא ישאר אז במסך דנקודת החזה. הרי שהתיקון ונקה בעת שאין לו אלא ו' תיקונים, הנה הוא מוכרח להיות נושא לב' הנקודות, לנקודת החזה ולנקודת היסוד. ולכן הוא צריך לקבל עתה מב' בחינת ה"ת שבדיקנא דא"א, דהיינו מה"ת דהוי'ה קדמאה, שהם בחינת חג"ת דדיקנא דז"א, ויש שם נקודת החזה. וכן צריך לקבל בחינת ה"ת מהוי'ה שניה דדיקנא דא"א, שהם בז"א בחינת נה"י, וה"ת זו הוא אצלו נקודת היסוד. ונמצא התיקון ונקה, שהוא עתה יסוד, שכלול מב' נקודות יחדיו, מחזה ויסוד. ואז כשמשיג נה"י חדשים, יורדת הנקודה דיסוד מתיקון ונקה אל תיקון של על שלישים, ונקודת החזה נשארת בתיקון ונקה. (אות רכ"ו).