תוכן

רמו) למה במנחה דשבת, עולה ז"א רק לד' תי"ד תתאין.
ענין הם' דצל"ם שז"א מקבל במנחה דשבת בעת עליתו לג"ר דא"א, פירושו, אותה המדרגה של מקום יציאת מוחין דע"ב מתחילתם באו"א. כי אלו המוחין נחלקים למל"צ בכללות, ע"ד התחלקות ששת הבחינות, א', הוא מקום יציאתם בג"ר דא"א. ב', הוא נה"י דאו"א שבמקום חג"ת דא"א. ג', הוא בחינת ז"א עצמו שהוא בנה"י דא"א. ונמצא בשבת במנחה עולה ז"א למקום או"א, שבהם יצאו המוחין בעת הלבשתם לג"ר דא"א. וע"כ כמו שאו"א לא עלו אז יותר מבחינת הד' תי"ד תתאין, כי הם עמדו במקום הגרון וחג"ת שנעשה לג"ר דא"א, אשר שם המקום דד' תי"ד התלוים בגרון, אבל לא הגיעו אל הח' תיקונים עלאין התלויים בסיום לחיי הראש דא"א, כי נתעלו אז למקום רדל"א. כן הוא ממש בז"א שעולה רק למקום הגרון וחג"ת הזה, דהיינו לד' תי"ד תתאין, ואינו נוגע כלל בח' תיקונים עלאין, שהם במדרגה אחת למעלה ממנו. (אות רכ"א).