תוכן

ריט) למה עלית ז"א לנה"י דאו"א, גורם לו יציאת זקן התחתון.
המוחין דע"ב דל"ב נתיבות בכללם, נחלקים לג' בחינות מל"צ. שבחינת הם' הוא במוחין במקום יציאתם בג"ר דא"א. ובחי' ל' הם אחר שנתלבשו ביסודות דאו"א, ובאו למקום גרון וחג"ת דא"א, ששם מלבישים או"א מבחינת הקביעות. ובחינת הצ' היא אחר התלבשותם במוחין דז"א. שהם מתבארים ע"פ הסדר דשש הבחינות, עי' לעיל בתשובה מ"ב. והנה עד"ז ממש נחלקים ג"כ השערות דא"א, והשערות דז"א. אשר בחינת הח' תיקוני דיקנא עלאין הם בחינת ם' דשערות. והד' תי"ד תתאין התלוין בגרון וחג"ת, הם ל' דשערות. ושערות נה"י שהם דיקנא תתאה, הם צ' דשערות. ולכן מתחילה, דהיינו בי"ג שנה ויום א', וכן במוחין דחול, אין הז"א מקבל רק בחינת הצ' דשערות, שהיא דיקנא תתאה, כי אז אינו מקבל עוד, אלא מנה"י דאלו המוחין, דהיינו מנה"י דאו"א. ובשבת במוסף, כשז"א עולה ומלביש למקום או"א על החג"ת דא"א, אז משיג הל' דשערות. ובמנחה כשעולה למקום ג"ר דא"א, אז הוא משיג הם' דשערות ומתמלא זקנו בכל הי"ג תי"ד כמו א"א. הרי שבשעה שעולה רק אל הנה"י דאו"א, אין לו אלא דיקנא תתאה לבד, שהוא צ' כמבואר. (אות ק"י).