תוכן

תש"ג
"שדה אשר ברכו ה'" [בראשית כ"ז כ"ז] השכינה הקדושה נקראת שדה, ולפעמים נעשה מן שדה שקר, שהו' שבתוך הה' ה"ס הנשמה, והד' ה"ס השכינה הקדושה, ובזמן שהנשמה מלובשת בה נק' ה'. ובזמן שהאדם רוצה להוסיף על האמונה, אז הוא ממשיך הו' למטה, ונעשה ק', אז מהד' נעשה ר', שמבחינת דלה ועניה. שרוצה להוסיף, אזי נהפך לריש, בסוד "במלכותו נולד רש", שמן דל נעשה רש, היינו ע"י שהכניס עין רע לעצמו הן במוחא והן בליבא, שה"ס "יכרסמנה חזיר מיער" [תהילים פ' י"ד]. שהעין תלויה משום שהוא חוזר להיתרה, שס"א עתיד להיות מלאך קדוש.
וז"ס "יהי כבוד ה' לעולם", כיון שהוא בא לידי מצב של "חיתו יער", מלשון עירו, היינו שנשפכה כל חיותו, והוא מתחזק בכל פעם, אז הוא זוכה לבחי' "שדה אשר ברכו ה'", שמעין רע נעשה עין טובה. וז"פ "עין תלויה", היינו שתלוי ועומד בספק עם בעין רעה או בעין טובה, וזהו שחוזר להיתרה.
וז"ס "חד לקבל חד" [זהר תרומה] וז"ס שארז"ל: "לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ", וזהו מטעם שסוף כל סוף יהיה ה' אחד ושמו אחד, שזהו תכלית הבריאה, ואצל הבורא ית' העבר והעתיד שוים, לכן השי"ת מסתכל על הבריאה על צורתה הסופית, כמו שתהיה בגמר התיקון. וכבר כלולים בעולם א"ס כל הנשמות עם כל השלמתם שתהיה בגמר התיקון, כבר צורת השלימות נמצאת שם ולא חסר שם דבר.
אלא אצל המקבלים ניכר שעדיין חסר להשלים מה שמוטל עליהם להשלים, שזהו "אשר ברא אלקים לעשות", היינו החסרונות והרגזנות, שז"ס משארז"ל "רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא", וכמו"כ "כל הגרגרן כועס", שזוהי צורתו האמיתית של הרצון לקבל, איך שהוא מגונה, וכל התיקונים הם להפכו בעמ"נ להשפיע, שזוהי כל עבודת התחתונים. שמטרם שנברא העולם היה בסוד "הוא ושמו אחד", היינו, אף על פי ש"שמו" כבר יצא מ"הוא" ונתגלה לחוץ, וכבר נקרא בחינת שמו, מ"מ הוא אחד, וז"ס "חד לקבל חד."