תוכן

תש"ג
שדה אשר ברכו ה', נקראת השכינה הק'. ולפעמים נעשה מן שדה שקר. היינו, שמן הה' נעשה ק', שהו' שבתוך ה' הוא סוד הנשמה, והד' הוא סוד השכינה הק'. ובזמן שהנשמה מלובשת בה נק' ה'. ובזמן שהאדם רוצה להוסיף על האמונה, אזי ממשיך הו' למטה ונעשה ק' - אז מהד' נעשה ר', שמבחי' דלה ועניה, שהוא רוצה להוסיף אזי נהפך ר', בסוד, "במלכותו נולד רש", שמן דל נעשה רש. היינו על ידי שהכניס עין רעה לעצמו, הן במוחא והן בליבא. שהוא סוד, "יכרסמנה חזיר מיער", שהעין תלויה, משום שהוא חוזר להיתרו, שס"מ עתיד להיות מלאך קדוש.
וזה סוד "יהי כבוד ה' לעולם". כיון שהוא מרגיש שבא בתוך מצב של חייתו יער, מלשון עירו, היינו שנשפך כל חיותו, והוא מתחזק בכל פעם אז הוא זוכה לבחינת "שדה אשר ברכו ה'", שמעין רע נעשה עין טובה. וזהו פירוש 'עין תלויה', היינו שתלוי ועומד בספק אם בעין רעה אם בעין טובה. היינו לעתיד חוזר להיתרו, וזה סוד "חד לקבל חד".
ע"ז שאמרו חז"ל: "לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ", היינו שסוף כל סוף יהיה ה' ושמו אחד, שזהו התכלית ובהבורא ית' עבר ועתיד שוה, א"כ השי"ת הביט על הבריאה כמו שתהיה בגמר התיקון, ז"א שאז כבר היו כלולים בעולם אין_סוף כל הנשמות, ובאותן הצורות והשלמות כמו שיהיה להן בגמר התיקון שלא יחסר להן אז שום דבר רק התשלום מה שמוטל על הבריאה להשלים שזהו, אשר ברא לעשות היינו בחי' החסרון והרגזנותא שזה מה שאמרו רז"ל: "רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא. "כל הגרגרן כועס", שה"ס הרצון לקבל בצורתו האמיתית, איך שהוא מגונה. וענין תיקונו מה שנצמח ע"י שמהפכים אותו להשפעה.
שזהו כל עבודת התחתונים. והחסרון הזה לא היה אז, שאז היה בסוד טרם שנברא העולם "הוא ושמו אחד", היינו אע"פ ששמו כבר יצא מהוא, ונתגלה לחוץ, מכל מקום נקרא שמו, וזה סוד "חד לקבל חד".